א'ת

דאתגליא והיינו דכמו שהוא בעדאת"כ כן יהי' הגילוי בעדאת"ג כו', וכמ"ש בתו"א בד"ה להבין ענין הברכות להיות דכל ישראל הן מאמינים בני מאמינים בבחי' אמונה פשוטה כו' (ושם שזהו למעלה מבחי' מזלייהו חזי ובמ"א דתוקף האמונה היא משום דמזלייהו חזי כו'), וענין הברכה הוא להיות האמונה כאלו רואה כו' (ועמ"ש בד"ה שמאלו תחת ראשי בפ' כי תשא), ועמ"ש בד"ה ואתחנן דלא די בהתבוננות במחשבתו לבד שהוא ית' ממכ"ע וסוכ"ע ולית אתר פנוי מיני' שאין זה בחי' גילוי אלא הוא בחי' עדאת"כ שהוא בחי' העלם שאינו מתפשט ומאיר תוך נקודת הלב כו' להיות לאחדים ממש כו', משא"כ בחי' גילוי הוא להיות נוגע אל עצמות הנפש ממש כאשר ישים אל לבו איך שהוא ית' ממכ"ע וסוכ"ע כו', ואי לזאת לא תוכל הנפש שאת מהכיל התלבשות בגוף הגשמי בחשך תאות העולם רק רוחו ונשמתו איליו יאסוף ותתאחד הנפש במקורה כו'. ובזהר פ' עקב דר"ע סע"א אי' בגין דברכתא דבריך ב"נ לקוב"ה אתא לאמשכא חיין ממקורא דחיי' לשמי' דקוב"ה קדישא, ופי' מקורא דחיין היינו בחי' אור הכתר דאצי' שהוא נק' בחי'

מקור ושרש לכל הנאצלים ולכל המשכת המוחין דאצי' להביא ולהמשיך בהם תמיד בחי' אור חדש כו', וכמ"ש ג"כ בזהר פ' בשלח דכד עת"ק סדכ"ס בעי לאשדי ברכאין אשרי כולא כו', והיינו שהברכות הן מבחי' עתיק אלא שנמשך ע"י או"א כו', וזהו כמ"ש בהבי' דואתחנן דענין הברכה הוא ההמשכה מלמעלה מהשתל' כו' (ומ"מ זהו ממקור ההשתל' וכמ"ש במ"א). ומבו' שם דזהו שהברכות תקנו אותם החכמים שהם עיני העדה בחי' עיניך יונים, והוא ע"ד מ"ש בע"ח שער א"א פי"ד שע"י הסתכלות או"א או זו"נ בא"א או הסתכלות א"א בהם נמשך אליהם כח הזיווג כו' (עמשנת"ל מזה), והוא דלמעלה מאצי' היחוד הוא בבחי' הסתכלות בבחי' ראי' כו' (לכאו' זהו שהוא בחי' הארה לבד לא בחי' השפעה עצמית כו', ובע"ח אי' דהבל עינים הוא פחות גם מההבל אח"פ כו', אך ממ"ש בע"ח בשער הנקודים פ"א ממשל ביצת בת היענה שנולד האפרוח מן ההסתכלות, וכ' וזה יורה היות כח ממשית בהסתכלות העינים כו', הרי שאור הראי' הוא בחי' אור ממשי כו', ועמשנת"ל דאור הראי' הוא בחי' אור עצמי רק שבא ע"י העלם חומר העין כו'),

ומבחי' הסתכלות דא"א נמשכים מוחין לזו"נ להיות בחי' יחוד בזו"נ כו', וזהו ג"כ שהחכמים עיני העדה תקנו ברכת המצות שזהו המשכה מבחי' הסתכלות דא"א להיות בחי' יחוד זו"נ ע"י המצות כו', והיינו להיות גילוי האור בבחי' מל' שלא בבחי' הסתר והעלם כ"א בבחי' גילוי ממש שז"ע הברכה כו', והוא ההמשכה מבחי' החכ' שהיא בחי' ראי' וגילוי כו' וכמ"ש בסי' בדרוש ל"ג בעומר בהבי'.

והענין הוא דברכה הוא בחי' יחו"ע שזהו בחי' גילוי כו' (והודאה הוא בחי' ד"ת עמ"ש בד"ה מזמור לתודה), וברכת המצות שהוא להיות יחוד זו"נ שתהי' ההמשכה בבחי' מל' היינו להיות ההמשכה דיחו"ע ביחו"ת שגם בחי' יחו"ת יהי' בבחי' גילוי אור כו', וכמ"ש בסי' בשער בהמ"ז ובלק"ת ד"ה ואכלת ושבעת בענין ברכת הארץ כו', וזהו ההמשכה מבחי' החכ' בבחי' מל' ולהיות הגילוי למטה כו' (וזהו ג"כ שהאמונה יהי' כאלו רואה כו' וכמ"ש בד"ה כי תשא הנ"ל וכמ"ש במ"א בענין שאו מרום עיניכם וראו כו', וכמו"כ בהתבוננות שיהי' בבחי' ראי' היינו שיהי' נוגע בעצמות נפשו כו', דכ"ז י"ל שז"ע יחוד יחו"ע ויחו"ת כו'), ושרש ההמשכה הוא מבחי' הסתכלות הנ"ל, וזהו שהחכמים עיני העדה תקנו הברכות כו' (בלק"ת ד"ה ואכלת הנ"ל דלהיות בחי' ביטול היש