א'שצט

שבנפש דהיינו בחי' אור המאיר כו' (וזהו דכח הראי' הוא מכח החכ' (דכמו"כ חכ' היא בחי' ראי' וכמו וירא ראשית כו' ואיזה חכם הרואה כו' וכמו ראיית עין השכל כו'), דחכ' היא בחי' אור שבנפש ומאיר כל דבר (בל"א ער בעלייכט אלץ), ולא שהוא בחי' אור וגילוי לבד דהיינו בחי' הארת הנפש אלא הכוונה שהוא בעצם בחי' אור כו', דרצון הוא בחי' העלם שבנפש (עם היותו בחי' המשכת והתפשטות הנפש כו'), ולכן הרצון הוא בחי' גולגלתא דחפיא על מוחא כו' וכמ"ש במ"א, דהרצון אין זה גילוי אור רק הוא גילוי הרצון כו', וחכ' הוא בחי' אור בעצם ואור המאיר כו', וכידוע שהחכ' נק' פנים מאירות כו', ומזה הוא כח הראי' שהוא אור המאיר והכח לראות בכח אור זה כו'), ומצד עצם הראי' יכול לראות גם במקום החשך כי הוא מאיר את החשך ג"כ כו', והיינו דכח הראי' בעצם הוא למעלה מהגבלת אור וחשך ומאיר בכ"מ כו', וכמו שהראי' דכח הראי' בעצם הוא ראי' בלתי מוגבלת שיכול לראות מסוף העולם ועד סופו כו', שהרי באור הראי' יש הגבלה שיכול לראות עד נו"ן או ס' מילין, ולכאו' זהו תלוי

בכלי העין שלפי אופן בהירות חומר העין מקבלת אור הראי' בעצמו וכך יתפשט אורה אם רב או מעט כו', הנה באמת הגבלה זו היא ג"כ באור הראי' כמה שיכולה להתפשט, וכמו באור השמש שאינו דומה האור והחום בקירוב אל השמש או בריחוק מקום, וכידוע בהג' אוירים דאויר הראשון חם ואויר האמצעי קר כו', וכן הוא בהאור דכל שנמשך למרחוק יותר אינו מאיר כ"כ כו', וכמו"כ באור הראי' שמוגבל כמה שיכול להתפשט כו', וכ"ז הוא בהאור המתפשט אבל בכח הראי' בעצם אין שום הגבלה כלל ורואה בו מסוף העולם ועד סופו כו', וכמו"כ לא יש בכח הראי' העצמי ההגבלה דחשך ואור וה"ה רואה במקום החשך כמו במקום האור כו'. וזאת היא הסבה מה שאור הראי' שבעין רואה בכח עצמו מפני שבעצם בכח הראי' העצמי הוא בחי' אור המאיר בעצם כו' (ולא כמו הלבנה היא עצם חשוך היינו שגם בכח העצם היא בחי' כח נעלם כו' (והגם שנק' מאור דשמש ולבנה הן שני המאה"ג כו', מ"מ ה"ז בחי' כח הגילוי וכח ההעלם כו', והיא בעצם מהותה בחי' מקבל כו'), וע"כ היא בחי' אור מקבל ממש היינו שהיא מאירה מאור השמש כו',

ואף אם נא' שהאור הוא אור הלבנה עצמה הנה זהו ע"י שאור השמש מאיר בה ומעורר אורה להיות בבחי' אור המאיר כו', וכמו האשה הגם שיש בה כח ההולדה בעצם והיא מולידה בכחה וכמ"ש אשה כי תזריע וילדה כו', מ"מ אין בכחה להוליד מעצמה מפני שהוא בה כח הנעלם כו', משא"כ האיש הוא שבו כח ההולדה בגילוי והיינו שבכחו להוליד מעצמו כו', וטפת הדכר מעורר כח ההולדה בהאשה מפני שהוא בחי' כח משפיע בעצם כו' וכמשנת"ל, אבל באור הראי' הרי גם כמו שהוא בחומר העין אינו בבחי' אור מקבל שהרי הוא עצמו הרואה רק שצריך סיוע כו' כנ"ל, וזהו מפני שבעצם הוא בחי' אור המאיר וע"כ גם בהתפשטות הארתו הגם שצריך סיוע מ"מ הוא הרואה בכח עצמו כו').

והנה ידוע דסנהדרין נק' עיני העדה וכמ"ש ואם מעיני העדה נעשתה דבר כו', ואי' בזהר ויקהל דרי"ח ע"א כמה דכל שייפי גופא לא אזלין אלא בתר עיינין ועיינין אינון מנהגא לכל גופא אוף מלכין וסנהדרין וכל אינון שליטין כלא אזלין אבתרייהו כו', והיינו שהחכמים עיני העדה הם המאירים לכל העדה וכולן אזלין אבתרייהו בבחי' אור וגילוי זה כו', וזהו שהחכמים תקנו ברכת המצות דענין הברכה הוא להיות בחי' גילוי אור, וכמו ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' לעלמא