א'שצח

והנה בחי' עה"ח הוא בחי' יסוד אבא שהוא בחי' הביטול, כי חכ' כח מ"ה היינו ליבטל בהמקיף שהוא בחי' אוא"ס ב"ה המקיף לכולם בשוה דכולא קמי' כל"ח, וכן הוא הביטול בבחי' חכ' וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, דלהיות שהחכ' היא בחי' התהוות הראשונה מבחי' האין דכתר מאיר בה גילוי האין וה"ה בבחי' הביטול דכתר כו', וכמו עולם הבריאה שהוא היש הראשון שנברא מהאין האלקי הרי מאיר שם גילוי האין ואינו בבחי' יש ומציאות כו', כמו"כ בחי' החכ' הוא בבחי' הביטול דכתר כו', והחו"ג אז סתומים ומכוסים ביסוד אימא מפני שמאיר שם בחי' יסוד אבא ה"ה בטלים בבחי' חו"ב כי לא שייך אז גילוי אהוי"ר כו', דאהוי"ר הוא בחי' רצו"ש עלי' וירידה כו' והחכ' היא בחי' לאור המקיף שאינו שייך בו מעלה ומטה א"כ הוא למעלה מבחי' אהבה כו', וזהו עד החזה. אמנם למטה מן החזה שאינו מאיר שם בחי' יסוד אבא שם הוא גילוי החו"ג והוא התגלות אהוי"ר, להיות שזהו הביטול להאו"פ שבהקו יש מעלה ומטה עלי' וירידה לכן שייך בבחי' זו בחי' גילוי האהבה שרוצה לעלות כו'. ובאמת צ"ל ב'

הבחי' להיות בחי' גילוי אהוי"ר, שהרי צ"ל העבודה דאהוי"ר בהתגלות שזהו שרוצה באמת לדבקה בו ית' ומתקרב לאלקות בבחי' גילוי אור בנפשו, והוא המביא לידי עסק התורה וקיום המצות בבחי' אור וחיות אלקי כו', משא"כ באהוי"ר המכוסים שאין זה בבחי' גילוי אור פנימי להיות בבחי' גילוי אור ממש כו', וגבהה מעלתן מענין קיום המצות מעשיות כו' וכמ"ש במ"א באורך (וכמו דור המדבר שהי' דור דעה דהיינו שהיו מעולם המח' ולא רצו במצות מעשיות כו'), והרי אהוי"ר הן תכלית הקדושה אלא שנק' עה"ד לפי שיוכל להיות יניקת החיצונים מהמדות כו', ולכן צ"ל אח"כ בחי' עה"ח שהוא בחי' הביטול לגבי המקיף כו'. ונמצא דהגם דבחי' חו"ג המכוסים הן למעלה הרבה במדרי' מ"מ יש יתרון מעלה בחו"ג המגולים שהן בחי' הגילוי כו', וכמו"כ הוא בבחי' ברי' ויצי' דידוע דהתחלת עה"ד הוא ביצי' אבל עולם הברי' הוא בבחי' עה"ח עדיין כו', והיינו דאימא עילאה מקננא בכורסי' שמאיר שם בחי' הבינה והמדות הן מכוסים ונעלמים בבחי' בינה כו', וידוע מ"ש בע"ח דבחי' בינה נעשה בבחי' מסך לגבי עולם

הברי' כו', וא"כ בחי' חו"ג המכוסים עה"ח שבעולם הברי' זה גופא הוא בבחי' כיסוי ומסך כו', משא"כ בעולם היצי' דרק ז"א מקננא ביצי' והיינו בחי' המדות שבוקעים בחי' יסוד אי' ויוצאין ומתגלין כו', ויש בזה דוקא יתרון המעלה שהוא בחי' הגילוי כו'.

ומעתה צ"ל המשל דאור הראי' שנת"ל שהוא אור מקבל שהרי אינו מאיר במקום החשך ואינו רואה רק כאשר יש אור שחוץ ממנו וכמו אור השמש או אור הנר וכה"ג, אבל זהו בדרך סיוע לבד, והיינו שהראי' היא מה שרואה בכח עצמו דבאור הראי' הוא רואה רק שצריך סיוע מאור השמש אבל הראי' הוא באור הראי' כו', וה"ז מכוון יותר למשל הצמיחה שהוא מכח הצומח שבארץ רק צריך סיוע מהגשמים, וכמו וכל צמח השדה טרם כו' כי לא המטיר כו' אבל הצמיחה היא בכח עצמה דכח הצומח כו', וכמו"כ הוא בראי' שזהו מאור הראי' עצמו כו'. והדוגמא מזה למעלה הוא בחי' מל' דעשי' (היינו מל' דאצי' המתלבשת במל' דעשי' כו'), וכידוע ההפרש בין ראי' לשמיעה דשמיעה תופס דבר רוחני וראי' תופס דבר גשמי וע"כ משל דאור הראי' הוא בעשי' כו'. ולהבין זה ילה"ק תחלה דמה שנת' דאור הראי' הוא אור מקבל זהו בהארת אור הראי' המתלבש בכלי העין, אבל עצם הכח הראי' שבנפש אינו בבחי' אור מקבל כי הוא אור המאיר בעצם, וז"ע כח הראי'