א'שצה

הסוכ"ע והיינו באוא"ס מצ"ע לא בבחי' השייכות דאוא"ס אל העולמות (וכמו שאו מרום כו' הנ"ל), רק בבחי' אוא"ס עצמו דלית מח' תפיסא בי' כלל שאינו שייך בזה שום השגה במדרי' העליונות, וכמו במדרי' האצי' אין השגה בבחי' עצמות אוא"ס כו' (וכמו בע"ס דאי' בס"י בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר כו', וכמדומה שבמפרשי הס"י יש פי' מ"ש ודברו בהם ברצו"ש שההשגה בזה הוא רק בבחי' רצו"ש היינו נוגע ואינו נוגע כו', וכ"ש בבחי' עצמות אוא"ס כו'), מאחר שאין שם בחי' החכ' והוא בבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא כו', והיינו דמה שנק' חכים לא שהוא בבחי' חכ' כ"א לשלול ממנו העדר החכ' ח"ו וכמ"ש מזה בלק"ת בהבי' דאלה פקודי, ושייך בזה איזה הכרה קצת לא בחי' ידיעה והשגה כו', אדרבה שם הוא ביטול ההשגה שמתבטל בהשגתו והוא רק בבחי' הודאה לבד, וכידוע בענין ברכה והודאה דברכה שייך בבחי' חכ' כנ"ל והיינו בבחי' השגה וגילוי כו', אבל בכתר הוא בחי' הודאה לבד כו', והוא שגם הידיעה בזה אינו בבחי' השגה ממש רק כמו השערת השכל או הכרה במקצת והעיקר הוא בבחי' הודאה כו' (והיינו בחי' הודאה שמצד השגה כו', וכידוע בענין הוד והוד שבהוד כו').

וז"ש יהודה אתה יודוך אחיך וידוע דקאי על שמו"ע שהו"ע וראשו מגיע השמימה כו' וה"ז בבחי' הודאה לבד כו', דראובן ושמעון הם ב"פ דק"ש ראובן בחי' ראי' וכמ"ש כי ראה ה' והו"ע לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' והיינו ראי' שכלית באלקות כו', וכמו הסתכל בשלשה דברים כו' שזהו ראיית השכל שמתאמת אצלו הדבר כאלו רואה כו', וכמו"כ איזה חכם הרואה כו' והיינו שיתבונן ויעמיק דעתו באלקות עד שיתאמת אצלו הענין כאלו רואה ממש כו', והרי ראי' שייך כ"א בדבר שבא לכלל ראי' והוא הדבר הנראה ונגלה, וכמו בהאלקות שצמצם עצמו כבי' להתלבש בעולמות וכמו ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו' כמ"ש במ"א, וכמו שאו מרום עיניכם וראו כו' שבזה שייך בחי' ראי' כו', וכמו"כ הו"ע ה' אחד בבחי' אחדות שמצד העולמות שז"ע אחד כו'. וכידוע בענין יחיד ואחד דיחיד הוא כמו שאוא"ס יחיד ומיוחד מצ"ע כו', ואחד הוא כמו שבא בבחי' התלבשות בעולמות שהוא אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה וארא, דבזה שייך בחי' השגה עד שיתאמת כאלו רואה כו' וכמ"ש

במ"א. ושמעון הוא בחי' שמיעה כמ"ש כי שמע ה' כו', והשגה יכולה להיות גם במדרי' שלמעלה מבחי' ראי' והיינו גם במדרי' שא"א להיות בחי' ראי' כו', וכמו חכם עדיף מנביא כו', והגם דראי' הנ"ל דלאסתכלא ביקרא דמלכא אין זה בבחי' ראיית המהות כמו הנבואה כ"א ראיית עין השכל כו', מ"מ ג"ז יכול להיות רק במדרי' שהן בבחי' קירוב אליו כו', אבל השגה היא בבחי' ריחוק והיינו שיכולה להיות גם במדרי' שאינו בבחי' קירוב כו' (וכמו גם בהודאה יש שמצד השגה כו' כנ"ל). ולכן מבחי' שמיעה היא בחי' היראה וכמ"ש ה' שמעתי שמעך יראתי כו', מפני דשמיעה זו הוא בחי' השגה במדרי' עליונות שהן בבחי' ריחוק וא"א להיות בזה השגה גמורה ומכ"ש שיהי' כאלו רואה כו', וע"כ בא מזה לבחי' יראה שהוא בחי' ביטול כו' (וגם מראי' דחכ' הוא בחי' יראה כנודע, אך יש בזה הפרש אם הוא במוח או בלב דכאשר במוח הוא בבחי' רצוא כו' וכמו שנז' לעיל ומבו' במ"א). וזהו פ' שני' דק"ש והי' אם שמוע תשמעו כו', ונא' בה ולעבדו בכל לבבכם כו' שזהו העבודה בקבעומ"ש בדרך עבודת עבד כו' וכמ"ש במ"א. אבל יהודה הוא בחי' הודאה כמ"ש הפעם אודה את ה' כו', והיינו בבחי' עצמות אוא"ס שאינו שייך