א'שצ

בעצם ולא בבחי' גילוי עדיין כו', והב' כמו שנתגלה אך הוא בבחי' גילוי כללי עדיין כו', והג' כמו שבא בבחי' גילוי פרטי כו'. וכמו עד"מ במדת החסד כמו שהוא בבחי' כח היולי שאינו בבחי' גילוי כלל רק שממנו נמצאים כל הגילוים כו', והב' כמו שבא בבחי' גילוי כללי היינו שמתעורר להיטיב בחסדו רק שאינו ניכר עדיין באיזה אופן תהי' ההטבה כו', והג' כמו שבא החסד בדרך פרט באיזה אופן תהי' ההטבה לפי אופן המקבל שיתקבל אצלו כו'. וכן הוא בכל אור יש בו ג' מדרי' אלו היינו כמו שנמשך מן העצם והוא בבחי' עצמי עדיין שאינו בבחי' גילוי כו', וכמו שבא בבחי' גילוי אבל אינו מוגבל ואינו מתחלק לפרטים עדיין כו', וכמו שבא בבחי' הגבלה והתחלקות פרטים כו' (ובד"כ הוא בחי' עצם ותואר ופעולה כו'). ומפני שהאור והאין האלקי בא בג' מדרי' ע"כ היא ההתהוות ג"כ בג' מדרי' הנ"ל שהן בחי' בריאה יצי' ועשי' כו', וז"ע יוצר אור ובורא חשך שהבריאה היא בבחי' חשך והעלם שהיא בבחי' סתימות עדיין שאינו בבחי' גילוי כו', ויצי' היא בחי' אור וגילוי כו'.

והנה עם היות דבחי' הסתימות וההעלם דברי' הוא למעלה במדרי' מבחי' הגילוי דיצי', מ"מ יש מעלה ביצי' על הבריאה מה שהוא בחי' הגילוי שזהו מעלה גדולה מפני שתכלית הכוונה הוא בחי' הגילוי כו'. ויש להעיר מענין עגולים ויושר דעגולים למעלה מבחי' היושר ומ"מ עגולים בחי' נפש ויושר בחי' רוח כו', דהנה בע"ח שער הנקודים פ"ז כ' דשם מ"ה דתיקון שהוא בחי' יושר הוא בז"א וביצי' שהוא בחי' רוח וזהו רוח של הנקודים כו' (ובשער שבה"כ פ"ב כ' כבר ידעת כי שם מ"ב הוא ביצי' ויצי' הוא בחי' ז"א כנודע שהוא סוד הז' מלכים כו', והנקודות שלו ביצי' והם סוד מלכים שמתו כי הנקודות בחי' ז"א שהוא יצי', אך נר' שם דשם מ"ב הוא לתקן כמ"ש אמנם כוונת שם מ"ב זה הוא להעלות כל הבירורים משם כו' כי כל שם מ"ב הוא להעלות כו', ואפשר שזהו בחי' עגולים ויושר דנקודים המבו' בשער הנקודים שם, ועמ"ש בס' קה"י בע' עיגולים ויושר ומ"ש בע' מ"ב), הרי מבו' דיצי' היא בחי' רוח ויושר, וברי' י"ל שזהו בחי' נפש ובחי' עגולים. דהנה בע"ח שער התיקון פ"ד כ' דתגין

ואותיות מהם נעשו בי"ע, והוא דתגין הן בחי' בינה ואותיות בחי' זו"ן, והרי אימא מקננא בכורסי' וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ג שהבינה נעשה בבחי' מסך ומתלבש בברי' כו', הרי הברי' היא מבחי' תגין שזהו בינה, ותגין הוא בחי' נפש באותיות וכמ"ש בע"ח שער טנת"א פ"ו ובשער הנקודים פ"ו כ' דתגין שהן למעלה מהאותיות זהו בחי' האורות שעומדים למעלה מהאותיות שהן הכלים ומאירים להם הארה מועט מרחוק כו', ושם שזה מורה על הסתלקות האורות והחיות מהכלים כו', והן בחי' אורות מקיפים דתהו שהן בחי' נפש כו' (ועמ"ש בע"ח שער העקודים פ"ב דעקודים הוא בחי' נפש וז"ש נשבע ה' בנפשו כו' ועמ"ש באוצ"ח בענין זה בהגהת מהרנ"ש ז"ל). והנה נת"ל דברי' נק' תהו ויצי' בהו, ובגמ' חגיגה די"ב ע"א ע"פ ונטה עלי' קו תהו ואבני בהו תנא תהו זהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנא' ישת חשך סתרו כו', בהו אלו אבנים המפולמות שמהם יצאו מים כו' (ועי' ברמב"ן ע"פ בראשית דאבנים הן צורת הבנין כו'), ובת"ז ד"ט סע"ב מבו' ירוק מסט' דאימא עילאה דאיהי תשובה קו ירוק דאסחר

לכל עלמא כו', דעולם הוא בחי' ז"א ובינה היא בחי' מקיף וסובב לז"א, וכידוע בענין אלקים חיים ומלך עולם דבינה נק' מלך עולם כו', ובע"ח שעמ"א פ"ג דא"ס נק' אפס כי אין בו שום תפיסא כו' ואחריו יצא התהו והוא הכתר כו', ומשמעות הע"ח שם דאפס ותהו הם