א'שפט

כו', ובזהר תרומה דקנ"ה ע"א ע"פ ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דקאי על כבוד תתאה בחי' מל' שמתתקן ע"י האדם, ואומר שם כגוונא דכבוד עילאה דתיקונין אזלין בי' בריאה לסטר שמאלא, יצירה בימינא כד"א יוצר אור ובורא חשך (כי אור הוא חסד כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב וחשך בחי' גבו', לכן ביצחק נא' ותכהין עיניו מראות), עשי' באמצעיתא כד"א אני ה' עושה כל וכתי' עושה שלום כו', ועל דא בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כתיקונה עילאה כו', ומה שמייחס ליצי' אור ולברי' חשך הביא במק"מ מ"ש בפע"ח הנ"ל כי הברי' להיותה סתומה היא גרוע מהיצי' המגולה כו'.

והענין הוא ע"פ מ"ש במ"א שיש ג' מדרי' חומר צורה ותיקון, ופי' חומר הוא התהוות עצם הדבר שהוא בבחי' פשיטות עדיין ואין בו שום צורה והוא חומר ההיולי שפשוט מכל צורה, וכמו הד' יסודות נברא תחלה בבחי' חומר פשוט, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' יסוה"ת ה"י וז"ל ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד וברא ארבע צורות לגולם זה כו', וכ' הרמב"ן בפ' בראשית דהתהוות חומר ההיולי נק' בריאה מפני שזה עיקר התחדשות ההתהוות כו', ואח"כ מה שהלביש צורה לחומר זה והן צורת היסודות ארמ"ע זהו בחי' יצי' כו', ועשי' הוא בחי' תיקון וכמו ועשתה צפרני' ת"א ותקנית כו', והיינו דגם לאחר שנעשית הצורה להחומר עוד צריך לתקנה וזהו גמר מלאכתה כו'. והענין הוא דהתהוות היש הוא באופן כזה שאינו נעשה מתחלה בבחי' יש ממש, רק תחלת התהוותו הוא בבחי' חומר פשוט דזהו רק בבחי' אפשרית המציאות לא בבחי' מציאות ממש וזהו בחי' הבריאה כו', ואח"כ מצטייר בציור שזהו בחי' המציאות כו', אבל הוא רק כללות המציאות אבל לא בבחי' פרט עדיין כו' (וכמ"ש במ"א דכל דבר שיש ציור

בכללות המשכתו בהכרח שיש בו ג"כ פרטים, ומ"מ יש בזה חילוק דכללות המשכתו הוא בבחי' ציור וניכר איך הוא אבל הפרטים אינם ניכרים עדיין כו', וזהו בחי' תיקון להיות ניכרים הפרטים כו', וזהו ל' הס"י שהביא הרמב"ן ע"פ בראשית יצר מתהו ממש ועשה אינו ישנו, תהו הוא בחי' החומר ההיולי שזהו דבר המתהה בנ"א שא"א לכנותו בשם מפני שאינו בבחי' תואר וציור כו', ויצר מתהו ממש הוא בחי' ציור החומר וה"ה בבחי' ממשות דבר בבחי' מציאות כללי עכ"פ שאפשר לכנותו בשם כו', וזהו בהו פי' בו הוא כו' והיינו שבזה ניכר הנרצה בהדבר כו', ומ"מ הוא בחי' אין עדיין שאינו ניכרים בו הפרטים עדיין, וזהו מפני שבכללותו אינו עדיין בבחי' מציאות יש ממש כו', ומש"א בס"י יצר מתהו ממש אין הכוונה יש ממש, וע"ד מ"ש הפרד"ס שע"ה פ"ד בענין החכ' שנק' יש וז"ל אין הכוונה ביש ישות מושג ממש ישות גמור, אמנם הכוונה במלת יש בהבדל אשר בין האין והיש לא ישות גמור אלא כשולל האין לא מחייב היש כלל כו' עכ"ל, ועמ"ש בפלח הרמון שע"ג פ"ב ונת' מזה לעיל, ועז"א עשה אינו ישנו בבחי'

יש ממש שז"ע עשי' שבא בבחי' פרטים כו' ועמ"ש בפלה"ר ש"א פ"ח), והוא מפני שבתחלת התהוות היש ה"ה קרוב אל האין כו', דהגם דהתהוות היש הוא בדרך אין ערוך כו' ומ"מ אינו בבחי' אין ערוך לגמרי כי האין יש לו מקום קירוב ושייכות אל היש כו', ומשו"ז א"א שיהי' היש בבחי' מציאות ממש רק בבחי' אפשרות המציאות כו', וזה בעולם הבריאה שמאיר שם האין האלקי כו' וכמשנת"ל, וכשמתרחק מן האין האלקי נעשה בבחי' מציאות יותר כו'. ומה שנחלק בג' מדרי' הנ"ל הוא מפני שכמו"כ בהכח והאין האלקי יש ג' מדרי' כו', והוא כי כל כח מתחלת הוויתו עד סוף יש בו ג' מדרי', הא' כמו שהוא