א'שפב
שסופרים האותיות שבתורה הוא כמו ממוצע בין ספר וסיפור תושב"כ ותושבע"פ, והיינו שסופרים האותיות דתושב"כ ומעיינים ומדקדקים ביתור אותיות ובחסירות ויתירות שבתורה, וכפי ההשגה וההבנה באותיות הכתובים בתושב"כ הוא שבא בסיפור דברים דתושבע"פ שהוא לפרש ולבאר בדרך פרט כל מצוה הכתובה בתושב"כ בקיצור וברמז כו', שדורשין ולומדים מן המקרא כל ההלכות והדינים בפרטיות כו', והן המכוונים לאמיתת הרצון והחכ' הגנוז ונעלם באותיות דתושב"כ, ומוציאים כ"ז לאור בגילוי בידיעה והשגה ולמעשה בפו"מ כו'. והכח הזה בהם לידע את הגנוז בהאותיות כו' הוא דהנה פי' סופר הוא ג"כ שכותב את הספר, ועד"מ הכותב ספר שצריך לידע ולעיין היטיב בעצמות כח חכמתו היטיב הדק איך להביא כל עומק השכל שלו כמו שהוא לאמיתתו בעומקו ורחבו בצירופי אותיות שיכילו את עומק ורוחב חכמתו בעצמו כו', ודוקא בצירופים אלו ולא בצרופי אותיות אחרים שיטה בזה מנקודת אור עצם השכל, רק בצירופים אלו שכותב בהם שבזה נמצא עצם אור חכמתו כמו שהוא כו', ואנו רואין בחוש דכאשר מביאין אור שכל
בכתב צריכים להעלות אור השכל אל מקורו ולעיין בעצמו באמיתת השכל מכח מקורו השופע את השכל כו', דהרי בתחלה הוא משיג את השכל והסברה ויודע אמיתתו מצד ההשגה, ה"ה צריך להעלותו למקור השכל ומאיר בו בהשכל ממקור השכל לידע את אמיתתו מצד מקורו דוקא, ואז יכול להביאו בכתב באותיות וצירופים מכוונים שיהי' בהם אמיתת השכלי כמו שהוא כו'. וכמו"כ הוא בדבור ג"כ דכאשר צריך להביא את השכל בדבור צריך לבררו ולצרפו בעצמו מבחי' מקור השכל איך הוא אמיתתו ועומקו ופנימיותו כו' בכדי להביאו בדבור בדרך האמת של השכל כו', ובפרט בכדי להביאו בדברים קצרים שזהו מועט המחזיק את המרובה דהיינו שבאותיות המועטים והקצרים יהי' כל עומק ותמצית של השכל שצריך לידע עצמות הענין ביותר כמו שהוא באמת כו', דהנה גם כשיכול לדבר בענין שכלי להרחיב בו הדבור ולבארו בכמה ענינים והסבירים והן לאמיתתו של השכל, יכול להיות אשר להגידו בדברים קצרים אינו יכול, והוא מפני שלזה צריכים לידע עצמות הענין השכלי הזה בעצם נקודתו (ואין זה בנקודת ההשכלה כ"א בהשגה, והוא כמו
נקודת התמצית שאחר ההשגה כמו"כ היא נקודה זו קודם ההשגה כו' וכמשנת"ל מזה). אמנם כמו"כ הוא בד"כ בהשפעה בדבור הגם שזה שמשפיע בדבור הוא בחי' חיצוניות השכל לבד כנודע, הנה בכדי שיהי' ההשפעה בדבור השכל לאמיתתו צריך לברר את השכל בעצמו תחלה והוא שמעלה אותו למקור השכל ומעורר את מקורו כמו בתחלה כשהשכיל את השכל ועוד יותר מזה והיינו שיש בזה יותר התגלות מקורו כו' (דכאשר השכיל את השכל אז מקורו הוא בהעלם להיות דגילוי ההשכלה ממקורה הוא ע"י צמצום כו', וכאן הוא התגלות המקור שמאיר בגילוי כו'). וכאשר צריך להביא את השכל באותיות הכתב הוא עוד יותר מבדיבור, ובפרט להביאו באותיות קצרים צריך לעיין בעומק השכל ובעצם הענין מבחי' מקור השכל שמאיר בו מקורו שלמעלה מבחי' גילוי כו', ועי"ז דוקא מביאו באותיות וצירופים שבהם מתלבש כל עומק ותמצית אמיתת החכ' כמו שהוא בלי נטי' לצדדין כלל ולא יחסר בה אפי' כקש"י והכל יהי' גנוז ונעלם באופן המשכות האותיות וצירופים האלה דוקא כו', ואעפ"י שאינו מובן מחיצוניות האותיות והצירופים רק דברים כפשוטן כמו בשכל וסברה פשוטה, אבל הסופר שכתב את הספר יודע היטיב כל
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.