א'שפא

מבחי' ראיית עין השכל שלמעלה משכל והשגה כו', אמנם הוא בחי' גילוי דאור החכ' כו'), אבל עצם החכ' הוא כמו שהחכ' הוא בבחי' ההעלם שאינו בבחי' גילוי כלל כו', והוא בחי' מ"ה דחכ' שזהו מה שיש בחכ' מבחי' אין דכתר ממש, או שהוא התכללות החכ' בבחי' מקור החכ' (והכל א' כו'). וכמ"ש הפרד"ס ש"ג פ"ז דכל ספי' תבחן בג' מדרי', וכמו ספי' החכ' בחי' הא' בערך שווי' אל הכתר שבבחי' זו היא מקבלת ומאירה ממנה ובבחי' זו היא דקותה ורוחניותה כו', ובחי' הב' הוא בחי' עצמותה כו', ונר' שזהו כמ"ש בש"ה פ"ה שיש ו' מדרי' בכל ספי' ובי' בספי' החכ' בחי' הא' הוא מציאותה בתוך הכתר, הב' גילוי' בתוך הכתר, הג' גילוי' במקומה העצמי כו' (ועמ"ש הרמ"ז פ' אמור דפ"ח ע"ב דעיקרו של אצי' הוא ממו"ס שהוא חכ' דאריך כו', וי"ל שזהו כמ"ש הפרד"ס דבחי' חכ' הכלולה בכתר שזהו בחי' הד' והה' דכתר ה"ז בכלל בחי' החכ' והיא בחי' הא' והב' שבחכ' כו' והיינו בחי' הפנימיות והעצמיות דחכ' כמו שהיא בחי' אין כו', ובזה יש לבאר מה שנמצא בכ"ד בכתבי' דח"ס נחשב בכלל חכ' כו',

ועמשנת"ל בענין הב' מדרי' שבח"ס כו'). וגילוי החכ' ממקורה הוא גילוי שבא ע"י הצמצום וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שנמצאת בבחי' יש ממקורה שהיא בחי' אין כו' (וענין תמצא נראה שזהו בחי' יסוד אבא שזהו עד"מ הנקודה שכליות כו' וכמ"ש במ"א שזהו ג' מדרי' מאין הוא החכ' כמו שהיא במקורה שהיא בחי' אין כו' כנ"ל, והחכ' מאין הוא בחי' גילוי החכ' ועדיין אינו בבחי' חכ' פרטיות (והוא כמו אור השכל השורה במוח תמיד גם בזמן שאינו עוסק במושכלות כו', גם י"ל דב' מדרי' הנ"ל הו"ע שם העצם ושם התואר כו' וכמשנת"ל), ותמצא הוא כמו שבא בענין שכלי פרטי (שזהו כח הפועל בנפעל והו"ע שם הפעולה כו'), ומ"מ י"ל שגם בחי' המדות שבחכ' הוא בכלל תמצא שזהו מה שנמצא בבחי' גילוי כו' (והוא כענין ב' הפי' בתי' ברא ל' בריאה שהוא בחי' יש ומציאות ומל' וברא אותם שהוא בחי' גילוי כו'), והחכ' מאין הוא בחי' עצמותה (בחי' הג' שבחכ' שבפרד"ס שם), ותמצא הוא בחי' המדות שבחכ' שהוא בחי' הגילוי כו'), וכמ"ש ומשה נגש אל הערפל שזהו בחי' העלם דחכ', ומה שיורד ומתגלה אור דחכ'

זהו בחי' צמצום לגבי העלם החכ' הכלולה במקורה כו', רק שעכ"ז בחי' אור זה המצומצם בא בדרך בירור שהוברר בחי' תמצית הנברר כאור בהיר כו', והוא עד"מ בחכם גדול בעומק העלם החכ' (והיינו מי שהוא חכ' מצד עצם כח חכמתו כו' והוא בחי' שם העצם דחכ' וכחכמת שלמה דכתי' וה' נתן חכ' לשלמה כו' וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל) שמברר איזה שכל בכח עצם חכמתו ומביאו לאור בגילוי אותיות שבהן מכוון בבחי' עומק דחכ' זו כו', וז"ע המשנה שהיא בחי' גילוי אור החכ' שבא בבחי' חכ' ברורה כו', והתלמוד שמברר ומלבן את המשנה להוציא אור האמת ע"י הטעם והשכל וע"י הפלפול בקושיות וסתירות (שזהו בחי' העלם וחשך כו') ולתרץ כל דבר בעומק החכ' והשכל עד שבא האמיתת לידי גילוי כו', זהו שנמשך מבחי' העלם ומקור החכ' כמו שהיא במקורה שלמעלה מבחי' הגילוי כו'.

וביאור הענין הוא דהנה אמרז"ל (סנהדרין ק"ו ע"ב) ע"פ אי' סופר שסופרים כל האותיות שבתורה כו', וארז"ל ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה ש"ת. והענין הוא דהנה אי' בס"י בג' דברים ברא את עולמו בסופר וספר וסיפור, ספר הוא ספר תורה היא תושב"כ וסיפור הוא שמדברים ד"ת בע"פ דתורה צוה לנו משה בע"פ כו', ונמצא ספר וסיפור הוא תושב"כ ותושבע"פ כו', וסופר שהוא ל' מספר וכמו