א'שפ

והטעם כו', ובתנאים האיר אור האמת שהוא כן ולא היו צריכים כלל טעם לזה (וע"ד רב אסר שזהו במדות שבחכ' כו' וכמ"ש במ"א, ואי' במ"א דעד רב ושמואל הי' גילוי אור החכ' כו'), אבל כאשר נתעלם אור החכ' צריכים לבוא אל אור האמת ע"י הטעם כו', וכמו"כ להוציא כל פרטי הענינים ולהבין דיני המשנה באיזה אופן הוא משתעי הכל עפ"י השכל ביגיעה רבה, וכמו שלאחר כמה קושיות וסתירות באים לזה דהכי במאי עסקינן באופן כך וכך כו' שבזה יודעין אמיתת הכוונה שבמשנה ואמיתת הדין שהוא באופן כך וכך דוקא ואין בזה סתירה ממשנה אחרת שמשתעי באופן אחר כו', וגם ריבוי הקושיות הוא להסיר הסיגים והפסולת שיכול להיות מחמת העדר גילוי אור האמת דח"ע דמשו"ז יכולים ליפול בטעות ושקר ובהפלפול באים כל הענינים איך שהן שלא כפי האמת ובאים אל אור האמת כו', וכ"ז הוא ביגיעה רבה ובכח עצמם היינו בכח שכלם וידיעתם וגם במס"נ על התורה שהי' נוגע מאד בנפשם לידע אמיתית התורה עי"ז כיוונו אל האמת דמן השמים יסייעוהו כו', וגם דמשו"ז דקדקו ביותר ובעיון ועומק גדול עד שבאו אל

אור האמת כו' וכמ"ש במ"א (בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו). אך כ"ז הוא משום התעלמות אור החכ' שלא האיר בגילוי כו', וזהו שאמרז"ל ע"פ במחשכים הושבני זו תלמוד בבלי ובשל"ה דל"ה ע"ב הקשה והלא התורה אור והיא חיינו כו' ואיך יאמר במחשכים כו' כמתי כו', ומפרש שזהו חשכת אור שכל האדם שנחשך ונתמעט, וכמו הקדמונים שהי' שכלם בהיר והיו מבינים דבר עמוק בלי פי' ואח"כ לא היו מבינים בלי פי' ואח"כ פי' על פי' כו', וסיבה לזה הוא חטא עה"ד דלולא החטא היו מבינים תושב"כ ובהבנה זו היו יודעים הכל ולא היו צריכים לתושבע"פ כו' (וכידוע דאדה"ר קודם החטא הי' בו זיהרא עילאה מבחי' ח"ע שז"ע אדה"ר למעלה כו' וכמ"ש במ"א), רק מכח החטא שנסתלק האור ונקנסה מיתה לעולם הוצרך לייגע ולהיות לו תושבע"פ שהיא הפי' על תושב"כ ולהמית עצמו עלי' כו', וזהו במחשכים הושבני כמתי עולם שהחשך והמיתה גרם לזה כו' עכ"ד.

ואמנם משו"ז גם התלמוד הוא בבחי' חשך בבחי' התעלמות האור דחכ' וגם בריבוי הקושיות שזהו הכל העלמות והסתירים עד שמתגלה האמת כו', והגילוי הוא בבחי' השגה שהוא השגת האמת כו', ומ"מ הרי העיקר הוא למוד הגמ' וכמארז"ל העוסק במקרא כו' במשנה מדה ומקבלי' כו' ובגמ' אין לך מדה גדולה מזו כו', וע"פ פשוט הוא דאחר שנתמעטו הלבבות ואין אור החכ' מאיר בגילוי הרי מהדברים הקצרים שבמשנה אינו יודעים אמיתית הדין ומתבאר בתלמוד לידע כל דין לאמיתתו וכל הפרטים שבו כו', אמנם הענין בזה הוא שבתלמוד מתאמת האמת דבחי' החכ' דכאשר בא ע"פ טעם ושכל הרי מתגלה האמת לכל בבחי' אור נגלה ומאיר עוד יותר מבחי' הגילוי דחכ' כו'. והענין הוא דהנה כח זה שהי' בחכמי התלמוד לברר וללבן כל דיני התורה שבמשנה ולהוציא ולגלות אור האמת גם בבחי' העלם אור החכ', הוא מפני שהגיעו בעצמות החכ' ובשרשה ומקורה שלמעלה מבחי' גילוי אור החכ' שבמשנה כו'. דהנה נת"ל דשית סדרי משנה הן מבחי' מדות שבחכ' הנמשכים בבחי' מדות שבמל' כו', ובחי' המדות שבחכ' זהו בחי'

הגילוי שבחכ' וכידוע דמדות הן בחי' גילוי כו' (רק שזהו בחי' הגילוי שע"פ ראיית עין השכל כו', וכמ"ש במ"א דבחי' יסוד שבחכ' הוא עד"מ נקודת ההשכלה שבחכ' שזהו בחי' שכלי שנעשה מקור להשגה דבינה כו', וגם בזה בבחי' חכ' היא בחי' הנחה שכלית כו' וכמשנת"ל, ובחי' המדות שבחכ' הוא שבא