א'שעט
שנתחדשו ע"י חטא עה"ד והוא מבחי' חכ' דקלי' שכל אנושי והרגשת הגשמיות ומשו"ז הי' צריך ללבוש כו', אבל קודם החטא הי' למעלה משכל אנושי רק בבחי' דעת אלקי לבד לא הי' הגשמי תופס מקום כלל ולא הרגיש בזה כלל כו', ולכן הנביאים בעת הנבואה לא הרגישו צורך בלבושים וכמ"ש בשאול ויפשיט גם הוא את בגדיו ויתנבא כו', והוא מתוקף הדביקות באלקות ולא הרגישו כלל בענינים הגופניים כו' (וברוחניות הו"ע הפשטת הגשמיות והפשטת הלבושים דמחדו"מ דעוה"ז כו'), רק בחטא עה"ד שנפל בשכל אנושי נצטרך ללבושים כו' (ובמ"א אי' דלבושים הן לפני זר דלעצמו א"צ לבושים, והיינו דתחלה היו כל הענינים בבחי' היחוד וכמ"ש בסש"ב בהאבות שהיו מרכבה שכל אבריהם היו קדושים ומובדלים מעניני העולם והי' הכל במדרי' הקדושה כו', דאברהם ושרה יצחק ורבקה הן בחי' מ"ה וב"ן כו' כמ"ש במ"א, וכ"ש באדה"ר קודם החטא שיש בו יתרון מעלה שהי' יציר כפיו של הקב"ה כו', וכאשר נעשה בזה זרות הוצרך ללבוש כו'), ובאמת הרי גם קודם החטא הי' לו לבוש רק שהי' מבחי' כתנות אור באלף והן לבושים
דמבחי' חכ' דקדושה, דחכ' היא בחי' לבוש דזהו שהחכ' נק' כבוד (כבוד בגימ' ל"ב כנודע), וכבוד הוא לבוש וכמו ר"י קארי למנא מכבדותא כו', והיינו שא"א להיות השגה באוא"ס כ"א ע"י החכ' (עמ"ש בלק"ת ד"ה ויקח קרח) שהוא בחי' לבוש כו', ומזה הוא שרש הלבושים דכה"ג שהן לכבוד ולתפארת כו'). וכן בבית שצריכים לקבוע מזוזה ומבו' במ"א שזהו"ע בכל מאדך בכל ממונך כו' והוא שיהי' הכל בטל לאלקות כו', וההיפך מזה בית שנעבדה לע"ז כו'. וכל בירור זה בפו"מ הוא שבא מהעלם לגילוי בתושבע"פ כמו שבא הגזר ופס"ד למעשה משרי המלוכה שזהו בגזירת המלך בחכמתו ורצונו רק שבא בהתגלות ע"י שרי המלוכה (וכמ"ש במ"א שהשרים הוא שמגלים רצון המלך אל העם כו'), ולכן נק' ת"ח בשם שרים וכמו שאמר ריב"ז אני כשר לפני המלך כו', וכן נק' למודי הוי' וכמ"ש וכל בנייך למודי הוי' שמקבלים משם הוי' שבתושב"כ ועל ידם נחתך כל דבר מל' למעשה בפו"מ כו'.
אמנם בגמ' היא טעמי המשנה והשקלי' וטרי' בכל עניני המשנה ובכל דיני התורה ע"פ הטעם והשכל בסברות עמוקות ובפלפול עצום להוציא דין אמיתי בטו"ט ואו"ה כו', והיא השגת האמת לא כמו המשנה שהיא ראיית האמת בעין השכל (והן בחי' מדות שבחכ' בבחי' מדות שבמל' כו') כנ"ל, ולכן באה בדברים קצרים כפי אמיתת אור החכ' כו', ואי' בכתבים (בכי"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע זצוקללה"ה) בזה"ל רבינו הקדוש הי' יודע גילוי אלקות דבר ה' ממש שבמדותיו ית' שנמשכו מח"ע כו', לכן הי' יודע לסדרם בדברים שבלשון זה דוקא יהי' נשמת פלוני כשמדבר ביראה גדולה מרכבה למדות דיצי' כו', כמו אם יאמר מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין כו', ואם לא יאמר הסימן של כניסת הכהנים אלא יאמר משעת צאת הכוכבים וכדומה, לא יהיו דבורים אלו מרכבה להשראת דבר ה' זו הארת מדותיו ית' שבתורה שבע"פ כו' עכ"ל. וה"ז בדוגמא כמו בתושב"כ שצ"ל באותיות אלו דוקא מפני שהן בחי' הכלים השייכים אל האור כו' והן בחי' אותיות דמ"ה דחכ' שהכלי היא לפ"ע האור כו' וכמשנת"ל,
וכמו"כ הוא במשנה בדוגמא כזאת הגם שזהו תושבע"פ מ"מ צ"ל בדבורים אלו דוקא מפני שהן גילוי בחי' החכ' כו'. וידוע דמש"א משעה שהכהנים נכנסין מרומז בזה דביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו כו', ובגמ' יש בזה שקו"ט ומכריחים כן מצד השכל
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.