א'שעו

העיון דבינה מתברר ההשגה ושאינו יכול להיות בזה שום הטי' אחרת כו') (וענין מה שהבירור מאמת את האמת דחכ' הוא ע"ד דאין חכם כבעל הנסיון, שהרי אין כל חדש בנסיון זה אחר שכבר ברור אצלו השכל קודם שבא לנסיון בפו"מ, רק שבנסיון מתאמת אמיתת השכל והיינו שבא בגילוי ובבירור יותר האמת שבזה, וכמו בנסיונות לאיש נאמן שיעמוד באמונתו בפו"מ, וכמו אברהם אע"ה שנמצא לבבו נאמן בנסיונות שמראה בירור אמיתתו ונאמנותו ביותר כו', וכמ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה והלא גם מקודם הי' ידוע רק שעתה נתאמת ונתגלה הדבר כו', ועמ"ש בכי"ק שנגלה אל הזולת כו' וי"ל שגם לעצמו ה"ז בא בהתגלות ובאמיתת יותר כו', ועמשנת"ל ד"ה וה' אמר בענין ראיית המהות והשגת המהות כו').

והנה כח הבירור הזה הוא בבינה שהרי העיון דבינה הוא המברר כו', דנקודת החכ' אינה צריכה בירור והיא למעלה מענין הבירורים כו' רק כח הבינה הוא שמברר כו', אלא שזהו בכח נקודת החכ' כו', וכנ"ל שהבירור צ"ל דוקא ע"י מי שברור בעצם כו', וא"כ בהשגה מאחר שיוכל להיות בזה פסולת כנ"ל א"א שתתברר כ"א ע"י נקודת החכ' כו', וכמשנת"ל בענין אלף בינה שהחכ' מלמדת ומיישרת את הבינה כו'. אמנם נקודת החכ' היא בזה בהעלם, שהרי אם מאיר נקודת החכ' ה"ה בבחי' חכ' ברורה וא"צ בירור כו' וכנ"ל במי שמכוין לאמיתתו כו', והבירור דבינה הוא שנקודת החכ' בה בהעלם (וכמשנת"ל דמה שנמשך מן החכ' אל הבינה הוא רק השכלי דחכ' לא גילוי עצם החכ' שהיא בחי' ראי' או עכ"פ בחי' הנחה שכליות כו'), ויש כח בבינה לברר וללבן כל דבר ע"י העיון הטוב בנקודת ההשכלה, ובכח עצם חוש השכל להבין ולהשיג את הענין ולהסיר ממנו כל סיג ופסולת שיכול להיות ולהראות ולגלות את אור האמת בהכרח עפ"י השכל והטעם שנראה ונגלה לכל כו', והוא ע"י יגיעה והתעמקות יתירה בהענין,

והענין שכלי בא כדבר מחודש מעיקרו, הגם שכבר הוא כן בכח החכ' אבל זהו בהעלם לגמרי מכח הבינה (רק בבחי' יחוד פנימי דחו"ב הוא שעצמות החכ' מאיר בבינה כו' וכמשנת"ל בענין יחוד פנימי דחו"ב כו'), ובכח עצמה היא שמוציאה את השכלי לאורו ולאמיתתו כו'. וגם זאת שבעת הבירור הרי אור האמת מתעלם עוד יותר, וכנ"ל דהבירור הוא ע"י קושיות וסתירות והעלמות שמעלימים ומסתירים כו', ומתוך חשיכה דוקא נמצא האור כו' שהוא כמו תולדה חדשה ממש כו', וה"ז עד"מ כמו הצמיחה שהיא מכח הצומח שבארץ דהתהוות החטה או הפרי היא מכח הצומח וכמשנת"ל, והרי מכח הצומח לבד לא יצמח כ"א ע"י הזריעה והנטיעה כו', אך החטה הנזרעת ה"ה מתרקב ונפסד לגמרי ועי"ז צומח מכח הצומח שבארץ שזהו כמו מאין ליש בבחי' התחדשות ממש כו', ולכן הצמיחה בתוס' וריבוי מאד מפני שהוא מאין ליש כו', וכמשנת"ל בענין העלם וגילוי ויש מאין דבהעלם וגילוי הרי הגילוי בא בהגבלה לפי אופן ההעלם כו', ויש מאין בא בבחי' בל"ג עד אין שיעור כו'. וכמו"כ הוא בהולדה דעם היות דכח ההולדה וכל ציור הולד

הוא בטפת הדכר וכמשנת"ל (שהוא בבחי' משפיע בעצם כו'), מ"מ הרי עצם ההולדה היינו להיות מציאת ולד הוא בכח הנוק' דוקא, ואם היא אינה ראוי' להוליד אינה מקבלת טפת הדכר ולא יהי' שום הולדה כו', אך הנוק' אין לה כח הולדה רק ע"י טפת הדכר שזה מעורר בה כח ההולדה וגם נותן בה כח ההולדה כו', אמנם מציאות הולד עיקרו הוא מטפת הנוק' וכמו אודם מן האם שממנו בשר וגידים כו', וגם כל התהוות הולד ומציאותו שנצטייר בציור טוב הכל בכח הנוק'