א'שעה

לברר כל תערובות טו"ר כו', והוא בחי' האמת דחכ' שבכחו לברר כל תערובות טו"ר כו', וכיעקב שהי' איש תם ואמת הי' מברר לרמאות דלבן כו'.

אמנם מקום המתברר הוא בבינה כו', דהנה ענין הבירור הוא שיהי' התגלות האמת ושיהי' האמת נראה ונגלה גם לא במקום האמת עצמו, ועי"ז מתאמת האמת ומתברר הדבר הצריך בירור כו', והבירור הזה הוא בבינה כו'. וזהו שבינה נק' חותם אמת וכמו ופתחת עליו פתוחי חותם ידוע שקאי על הבינה שהיא בחי' פתוחי חותם דהיינו צירופי אותיות המח' כו' וכמ"ש במ"א, והוא בחי' חותם אמת כמו חותמו של הקב"ה אמת כו', דהחכ' היא אמת ובינה היא חותם אמת דהיינו שבבינה מתאמת האמת דחכ' כו'. והענין הוא דהנה הנקודה דחכ' שהיא אמת אין האמת נגלה ומושג, והוא שעם היות שהענין הוא ברור מעצמו (קלאר דער ענין כמו שהוא לאמיתתו של דבר), אבל האמת שבזה אינו ברור ונגלה, והוא שרק הענין בעצמו הוא נגלה ברור שהוא כך וכך אבל שהאמת הוא כך זה אינו נגלה ואינו מוכרח, רק החכם עצמו הממציא את החכ' שהוא חכם אמיתי ה"ה רואה את האמת ואיך שמוכרח שהוא כן, אבל לאחר שאינו חכם כמוהו אין האמת נגלה, ומתגלה האמת ע"י העיון דבינה, דכאשר יעיין בשכלו בהבנת והשגת הענין להבינו

היטיב בשכלו אז יתגלה האמת של הנקודת ההשכלה ואיך שמוכרח הענין כך כו', וגם עי"ז מתברר הענין מכל סיג ופסולת ומכל טעות ושקר שיכול ליפול בזה כו'. דהנה נקודת החכ' להיותה בבחי' נקודה לבד יכולים להטותה לכל צד כו', הגם שהנקודה היא ברור בעצם הענין כנ"ל הנה זהו מי שיכול לקבל את הנקודה ולידע ולהכיר נקודת האמת כו', אבל מי שאינו כלי לזה ומקבל רק חיצוניות הנקודה יוכל לבוא לידי טעות ושקר כו' (והענין למעלה דבחי' החכ' מאיר רק באצי' דאבא עילאה מקננא באצי' כו', דע"י הדעת הוא הכרת האמת דחכ' בכללות האצי' כו', אבל בברי' אינו מאיר בחי' החכ' כו' וכמשנת"ל, ומה שנמצא מבחי' החכ' בבי"ע הוא רק הארה חיצוניות לבד כו', ובינה מבררה בירורים לצורך הברי' דאימא עילאה מקננא בכורסיא כו'), והנקודה עצמה אינו מקבלת שינוי ואין בה שום טעות בעצם רק שהלבושים דהיינו השגת הענין בא בטעות ושקר כו', וע"י העיון הטוב דבינה מתברר הדבר, וזה ע"י התגלות הפרטים של הנקודה או טעמי הדבר בעיון הטוב שזה מראה אמיתית הכוונה כו', וגם ע"י ריבוי הקושיות

וההעלמות והסתירים והיינו שמביאים לידי התגלות כל מיני טעות וכל מיני שקר שיכול להיות בהענין ומתראה ומתגלה האמת כו', ובעת הבירור הרי ההתעלמות היא ביותר דבריבוי הקושיות והסתירות וכה"ג הרי מתעלם אור האמת יותר, אך עי"ז דוקא בא אח"כ בבחי' אור בהיר כו'. וזהו דמקום הבירור הוא בבינה דנקודת עצמה א"צ בירור כי היא מבוררת בעצם כו', וכמו מי שמכוין לאמיתת השכל ואמיתת הדין בלי שום עיון ופלפול מצד עצם כח חכמתו שרואה אמיתת הדבר בעין שכלו כו', רק בהשגת הענין (היינו שהידיעה בבחי' השגה דבינה) צ"ל הבירור לבוא אל האמת, כי יכול ליפול טעות שלא יהי' כפי האמת כלל וצ"ל בזה בירור כנ"ל, והוא שע"י הבירור יוצא אור האמת כמו שהוא בעצם כו'. ויש יתרון גדול בהבירור שזה מאמת את האמת דנקודת החכ', והיינו שהאמת דחכ' בא בהתגלות לכל ואיך שמוכרח הוא שהענין הוא כך כו', וגם שמברר מכל סיג ופסולת שאינו יכול להיות בזה שום טעות ושקר (והרי הטעות והפסולת הוא בההשגה לא בעצם הנקודה וכנ"ל, ומ"מ ה"ז בא מהנקודה והוא שמטה את הנקודה לא כפי האמת והולך בדרך עקלתון כו', וע"י