א'שעג

שאינם בי' המשנה, אבל מה שנתחדש מתוך פלפולם ה"ז בכלל תלמוד). והענין דהנה ההלכות שבמשנה שסידר רבי הכל הי' מקובל איש מפי איש עד הזוגות ואנשי כנה"ג עד יהושע מפי משה, שתורה צוה לנו משה שקיבל מפי הגבורה, והיינו שנמסר בע"פ ברור וצלול כל דין והלכה כמו שהוא בלי נצרך לזה עיון ופלפול כלל, והגם שהיו להם דרשות רבות בכתובים ודיני המדות שבתורה הנדרשות בי"ג מדות כו' (וכמו שיש גם בתושב"כ ואבי' ירק כו' תכלם כו'), הכל הי' בבירור גמור בלי שום בלבול ותערובות ובלי מחלוקת כלל, לפי שהאור דח"ע האיר בח"ת בתושבע"פ כמו אור המאיר למרחוק וכהדלקת נר מנר שלא יפול שינוי ותערובות כלל כו', וכן הי' עד שמאי והלל שנחלקו רק במקצת דברים כו', ואח"כ תלמידיהם אחריהם שנתרבה המחלוקת בכמה דיני התורה מ"מ היו דבריהם דברי קבלה איש מפי איש, וכמו השלשים דברים ששאלו מר"א י"ב א"ל שמעתי י"ח א"ל לא שמעתי כו', וכמו שא' עקבי' בן מהללאל אני שמעתי כו' והם שמעו כו', ורבינו הקדוש קבל כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים ופירושים ששמעו ממשה רבינו

ושלמדו כל ב"ד שבכל דור ודור וחבר את המשניות בל' קצרה וברורה כו' והיו עמו הרבה מהחכמים כו', ועם כי בררו ולבנו הדברים כו' הי' הכל ע"פ הקבלה איש מפי איש כו', ומה שיש מחלוקת התנאים כמעט בכל דיני התורה באמת אלו ואלו דא"ח כו', והוא מבחי' הקוין דימין ושמאל, וכידוע דשלימות הוא בבחי' הקוין דוקא לא כשהוא בקו א' לבד כו', וכן כשנתנה תורה למשה ניתנה ג"כ בבחי' קוין וכמארז"ל לא ניתנו ד"ת חתוכין למשה אלא על כל דו"ד א"ל מ"ט פנים טמא ומט"פ טהור כו', והיינו בחי' ב' קוין וההכרעה ביניהם כו', ועמ"ש השל"ה בהקדמה בית חכמה דכ"ו ע"א בש' העה"ק, ושם במא' הנ"ל אמר משה רבש"ע איך יעמדו על בירורי הדברים א"ל הקב"ה אחרי רבים להטות כו', הרי שגם שב' הקוין הן בקבלה מ"מ אחרי רבים להטות כו', והוא כמ"ש השל"ה שם בד"ה ואני הוספתי דכפי הדביקות של הרבים באותו הקו הוא הנטי' וההשפעה במל' כו', ובגמ' בסנהדרין דפ"ח ע"א משמע דההכרעה דרבים הוא בדבר שלא שמעו כו', וכ"כ בחובת הלבבות בהקדמה בד"ה אמר המחבר וכיון שעמדתי כו' וי"ל שג"ז הוא רק

בהכרעת הענין כו', ובמשנה פ"ט דסוטה דמ"ז ע"א משמת יוסי בן יועזר כו' בטלו האשכלות פרש"י עד ימיהן לא הי' מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני כו' עכ"ל, ועד הלל ושמאי נמשכה הקבלה ונחלקו רק בג' דברים ומשרבו תלמידיהם נתרבה המחלוקת כו'. ורבי וב"ד אספו וקבצו כל השמועות כנ"ל וביררו איך היא הקבלה האמיתית ומן השמים הסייעוהו לכוין כל הדברים לאמיתתן כו', אך בהמשניות הדברים הן בקיצור מאד וכמה דברים סתומים ויש מהם שאינם להלכה כי הם דעת יחידאה (וכמו שאמרו במשנה פ"א דעדיות ולמה מזכירין דברי היחיד כו', ובהרבה משניות לא נא' שהן דעת יחיד ובאמת הן דברי יחיד), ומזה באו הסתירות במשניות. וזהו"ע התלמוד שהוא פירוש המשניות וביאור עמקותי' שמזה באים כמה פרטי הדינים שהן בהמשנה ברמז בלבד, והעמידו ההלכה על בורי' ע"י הקושיות בהמשנה והסתירות מזו לזו ואמרו הא מני רבי פלוני או הכא במאי עסקינן כו' ומזה מתברר הדין וההלכה כו', וכ"ז הוא בפלפול רב בקושיות ותירוצים ומתוך פלפולם נתחדשו הרבה דינים והלכות

כו', והלכות אלו הוא שחידשו בכח עצמן מתוך פלפולם ולא שהי' בקבלה איש מפי איש כו' (והגם דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לאמר הכל נאמרו