א'שעב

בתיקונים פי' כו' כי הצדיק כשהוא גולה ויורד ממקומו נק' בר ל' ברייתא כו', כי הצדיק אבד והנהר יחרב ויבש והיא בגולה הלכה עכ"ל, ובמאו"א אות ב' סנ"ג בר הוא היסוד כשהוא בגלות לבר מאתרי' והמל' נק' אז ברייתא עכ"ל, והו"ע רגלי' יורדות שירדה למטה בעשי' כו', וע"כ היו צריכים לברייתות שהוא קיצור ההשפעה ובבחי' העלם, והיינו שמצד העלם והסתר הקלי' בעולם העשי' א"א לקבל בחי' גילוי האור כ"א כאשר בא בקצרה ומתעלם כו' והו"ע קטנות ומיעוט הכלים כו', וגם בכדי שהתורה יוכל לירד למטה כ"כ הוא דוקא מבחי' נה"י כו', וכמשנת"ל דבחי' הפנימיות אינו יכול לירד למטה כ"כ ולכן המשנה שהיא בחי' חג"ת התגלות שלה הוא ביצי' כו', ובכדי שתהי' ההמשכה בעשי' הוא מבחי' נה"י שבא בהעלם עד שיכול להיות ההמשכה גם בעשי' כו'. ומובן מזה דאינו דומה כמו מקרא בעשי' דמה שמקרא בעשי' הוא אדרבא מפני שהיא מדרי' נעלית יותר דכל הגבוה יותר כו' וכמשנת"ל, רק שזהו בחי' חיצוניות שבעליון כו', ולכן המקרא הגם שבא רק באותיות שזהו מה שנגלה לנו כנ"ל ובמעשה בפו"מ כו',

ומ"מ נראה בזה גילוי אלקות כנראה בחוש דבתושב"כ נרגש בזה האלקות כו', משא"כ ברייתות שבעשי' הוא שבא בהתעלמות ואינו ניכר ונגלה בזה האור (גם בפחות מבמשנה כנ"ל), והיינו שזהו בחי' נה"י שבתחתון שמתקצר ומתעלם האור ומשו"ז הוא בא בעשי' כו'. והנה תלמוד הוא בברי' והיינו שהתגלות האור דתלמוד הוא בעולם הבריאה, אך מה שמתגלה שם מאור החכ' דתורה הוא בחי' הארה לבד לא עצם האור, וזהו שהברי' היא בחי' חשך וכמ"ש ובורא חשך היינו שמאיר רק הארה לבד (וי"ל דהארה זו היא למעלה מבחי' עצם האור שביצי' כו' רק מפני שהיא הארה לבד ה"ז בחי' חשך כו', וע"ד שנת"ל בענין שהבינה נק' כה וז"א נק' זה כו', וגם נק' חשך שהעצם הוא בבחי' העלם שאינו מתגלה שם כו'). דהנה תלמוד הוא ג"כ בחי' נה"י רק שהוא בחי' חב"ד שבנה"י, שהרי כל ענין התלמוד הוא טעמי המשנה וה"ז בחי' חב"ד רק שזהו בחי' חב"ד שבנה"י דאצי' (וי"ל דשרשו מבחי' חב"ד דאצי' שהרי אימא עילאה מקננא בכורסי' שזהו בחי' בינה דאצי' המאירה בברי' ע"י בחי' מל' דאצי' כו' כמ"ש בע"ח בשער דרושי אבי"ע

ובשער סדר אבי"ע, כ"ש שהתורה דברי' היא מבחי' חב"ד כו', וזהו רק שרשה אבל בעצם היא בחי' חב"ד דנה"י לכן באה בהתגלות בעולם הברי' ולא כמו מקרא שהוא בעשי' דוקא כו' כנ"ל), אמנם מה שמאיר מזה הוא רק הארה לבד לא עצם האור כו'. והענין הוא כמשנת"ל דבנגלה דתורה יש ג"כ בחי' נגלה ונסתר והנגלה הוא מבחי' שערות דנוק' הנמשכים מן המוחין שמזה הוא הטעם הנגלה, אבל הנסתר של הטעם הוא מהמוחין דנוק' עצמן שזה לא בא לידי גילוי כו', וזהו ובורא חשך שאינו מאיר האור בעצם להבין שרש ומקור חכמת התורה על בורי', דעצם ועיקר הטעם הוא נסתר ונעלם ומתגלה רק הטעם הנגלה שזהו הארה בדרך שערות מבחי' המוחין כו'.

והנה התלמוד הוא פי' וביאור המשנה ליתן טעם המשניות להבין המשניות הסותרים זו את זו למצוא טעם לפטור ולחובה לאיסור ולהיתר (רש"י חגיגה ד' יו"ד ע"א), והוא מה שפלפלו האמוראים בכח עצמן בכח חכמתם להבין טעמי ההלכות שבמשנה ולתרץ הענינים הסותרים בכמה קושיות ותירוצים עד שהעמידו הדבר על בוריו, כמו הכא במאי עסקינן וכמו חסורי מחסרא כו', וחידשו כמה דינים מתוך פלפולם בכח חכמתם ודעתם כו' (ומ"ש בפע"ח דהדינים שבתלמוד הן בכלל משנה צ"ל שזהו מה שבא להם בקבלה וכמש"ש