א'שסב

הוא דוקא ע"י שהלבנה מקבלת אור השמש אז היא מאירה כו' (ובתולדה הרי יש מכח האב ומכח האם וכדאי' בגמ' לובן מן האב שממנו עצמות כו' ואודם מן האם שממנו גידים כו' והאב זוכה לבן בחכ' ובנוי כו'). וזהו דסיהרא לית לה מגרמא כלום דבעצם היא בבחי' נקודה א' שהיא בבחי' העלם ובבחי' עלי' והסתלקות כו' ונבנית בע"ס מע"ס דז"א כו', וגם לאחר שנבנית בכדי שיהי' גילוי והמשכה מבחי' מל' להוות ולהחיות את העולמות בבחי' חיות חיצוני וחיות פנימי כו', ובפרט להיות לידת הנשמות מבחי' מל' כ"ז הוא ע"י שמקבלת מבחי' ז"א כו'. והגם דז"א נאצל ג"כ רק בו"ק ומקבל המוחין מאו"א כו', ונת"ל שמ"מ יש מז"א בחי' גילוי גם שהוא בקטנות כו', ומ"מ הרי א"א להיות בחי' לידה והתגלות אור ממש עד שמקבל המוחין מאו"א כו' וכמ"ש בע"ח בכ"ד. הנה בז"א הוא בחי' שלימות שצריך להיות נשלם בבחי' המוחין וכאשר נגדל ונשלם בבחי' המוחין יש בו בחי' ההולדה והגילוי כו', משא"כ בחי' מל' גם כשנגדלת ונשלמת בבחי' מוחין צריכה לקבל מז"א לצורך ההשפעה והגילוי כו'. וה"ז עד"מ דכר ונוק'

למטה דקטן אינו מוליד עד שנשלם בבחי' המוחין, אבל כאשר נשלם בבחי' המוחין יש בו כח ההולדה בעצמו רק שצריך כלי והוא הטיפת מ"ן שבזה הוא ציור הולד כו', משא"כ הנוק' גם כשנשלמת בבחי' מוחין והיא ראוי' להוליד צריכים לעורר בה כח ההולדה ולא יהי' מעצמו כ"א ע"י טיפת מ"ד דדכורא כו', ואף גם אם ההולדה היא בכח עצמה והיינו שמציאת הולד הוא מטיפת המ"ן והיא המולידה וכמ"ש אשה כי תזריע וילדה כו', מ"מ זהו ע"י הדכר דוקא כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה אלה תולדות יצחק ועמ"ש בהגהות לשם בס' תרטו"ב.

אמנם פי' הב' בלית לה מג"כ כ"א מה שמקבלת מלמטה ג"ז אמת, דהגם דבחי' מל' מחי' את העולמות מ"מ לית לה מג"כ כ"א מה שמקבלת מבחי' העלאת מ"ן דלמטה כו'. דהנה אנו רואין דמדת המל' מובדלת מכל המדות בזה דהתעוררות המלוכה וההתנשאות הוא ע"י הזולת דוקא, דמדות חו"ג שייך גם בלא זולת, ראשית בתחלת המשכתם מהנפש ה"ה בבחי' המשכה מהנפש שמוכנים ועומדים להתעורר ולהתגלות כו', והוא בבחי' המשכה נעלמת לבד מ"מ ה"ה בבחי' המשכה מהנפש כו', וכמו האיש הטוב בעצם שעלול להתעורר תמיד בטוב וחסד הוא מפני שמדת החסד הוא אצלו בבחי' המשכה טובה מן הנפש, שהרי מצד שלימות הנפש יש בכאו"א מדת החסד (והוא ג"כ בבחי' המשכה מהנפש), ומה שזה הוא איש הטוב זהו מפני שמדת החסד הוא אצלו בבחי' המשכה מהנפש ובהמשכה טובה דמשו"ז הוא מתעורר בחסד יותר מזולתו כו', וכן באיש הגבו' הוא מפני שמדת הגבו' אצלו בבחי' המשכה יותר מבזולתו כו'. ובזה מתדמים המדות אל המוחין, שהרי מי שהוא חכם בעצם הוא ג"כ מה שכח המשכיל שהוא ההמשכה נעלמת דכח החכ' הוא אצלו בהמשכה

טובה ומשו"ז ביכולתו להתחכם בכל דבר חכ' ושכל כו', ומ"מ אם לא יתעסק במושכלות לא יהי' חכם בפועל כו', וכמו"כ ההמשכה נעלמת מצד הנפש הוא במדות כמו במוחין, רק שבמוחין ביכולת להיות הפעולה היינו ההתחכמות בפועל בלא הזולת, ובמדות א"א להיות ההשפעה בפועל בלא הזולת כו', אבל ההמשכה מצד הנפש היא במדות כמו במוחין כו'. ולבד זאת הרי גם התעוררות המדה יכול להיות ג"כ בלא הזולת, דהאיש הטוב מתעורר וחפץ להיטיב בחסדו גם כשאין לו למי להיטיב ולהשפיע ה"ה מתעורר בחסד וחפץ להשפיע ומצטער ע"ז שאין לו למי להשפיע כו', וכמו שמצינו באאע"ה שהצטער מאד ע"ז שלא הי' לו