א'שסא

השתררות ברצונו ובא בדרך ציווי וגזירה בלי טעם כו', ומ"מ הרי הנהגת המלוכה צ"ל עפ"י טעם ושכל כו', ובד"כ הן ב' ענינים במלוכה והוא בחי' הריחוק והקירוב. וכידוע דבמלוכה יש ב' ענינים הא' השפעה בריחוק בבחי' רוממות והתנשאות שעי"ז הוא יראת המלך, וכמו שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך שזהו ע"י ההתנשאות, ובזה הוא קיום המדינה שהכל יראים מהמלך ונשמעים לרצונו כו', והוא עיקר ההשתררות שמשתרר ברצונו עליהם כו', והב' הוא ההשפעה בקירוב שהמלך מעיין ומפקח בעניני המדינה להנהיגם בנחת ולמלא כל מחסורם ולעשות חוקים לטובת המדינה כו', דהשפעה זו היא ע"פ חכ' ומדות כו'. וכמו"כ הוא בבחי' מלכותא דלעילא שצ"ל המשכת הרצון להיות בחי' המלוכה וההתנשאות על עולמות ונבראים כו', וכמ"ש ה' מלך גאות לבש שמתלבש בלבוש גאות להיות בבחי' מלוכה כו', והיינו דמבחי' התנשאות בעצם דמדת המל' למעלה בבחי' האצי' (וכמו מדת ההתנשאות בעצם באדם רק מצד שהוא אדם כו' רק שהיא בבחי' העלם בלי התפשטות כלל כו', וכמו"כ אדם העליון דאצי' יש בו בחי' ההתנשאות בעצם

כו' וזהו כללות בחי' נקודת המל' הנ"ל) להיות בבחי' התנשאות על העולמות כו', וכמו שאו' אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא והו"ע המלך המרומם לבדו בבחי' התנשאות עצמי כו', ולעת נעשה בחפצו כל בבחי' חפץ ורצון להיות התהוות העולמות, אזי מלך שמו נק' על עם נפרד כו' והוא המתנשא מימות עולם כו', וע"ז הוא המשכת הרצון מבחי' כ"ע להיות הרצון בהתנשאות זאת כו', וזהו בחי' כתר מל' דכ"ע איהו כתר מל' והיינו הרצון למלוכה כו' (ולכן צריכים לבנות גם בחי' הכתר, הגם שכתר מל' הוא בסוד שרש כו', אך זהו בבחי' התנשאות עצמי והוא בבחי' עלי' והתכללות למעלה כו' כנ"ל, וההמשכה מבחי' כתר במל' הוא הרצון להיות התגלות המלוכה כו'). אמנם זהו בחי' ההשפעה בריחוק דבחי' מל' והיינו בחי' רוממות והתנשאות המלוכה להיות בבחי' התנשאות על עם (ועמשנת"ל בענין אין שבאני כו'), והשפעה בקירוב דמל' היא מבחי' חכ' ומדות דמל', וכמו בעשרה דברים כו' בחכ' ובתבונה ובדעת בכח כו' שהן ע"ס שבמל' כו', וכמו אשר יצר את האדם בחכ' כו', ובמד"ר ע"פ הוא עשך ויכוננך הוא

וב"ד נמנו על כל אבר ואבר שלך, ובמאו"א אות ה' סי"ג כ' הוא וב"ד הוא בינה וב"ד זו"נ כו' (במד"ר בראשית פי"ב אי' הקב"ה וב"ד כו'), וזה בעצם ההתהוות כו', וכמו"כ בהאור והחיות שבעולמות הכל מהע"ס דמל', דחכ' ושכל באדם למטה הוא מבחי' חכ' שבמל', וההרגש האלקי באדם הוא מבחי' המדות כו' וכמשנת"ל, והן הט"ס דמל' שיורדת לבי"ע להיות בבחי' אור וחיות בעולמות כו', ובנין המל' בט"ס הוא מהע"ס דז"א כו'.

אמנם גם לאחר שנבנית בחי' המל' בע"ס בכדי שיהי' ההתהוות והאור והחיות מבחי' מל' הוא ע"י יחוד ז"א ומל', דז"ע איהו וגרמוהי חד לברוא בהן וע"י מאין ליש כו' ומבו' במ"א דגרמוהי בחי' מל', ועם היות שכח ההתהוות הוא במל' מ"מ המהווה הוא בחי' איהו כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דההתהוות הוא מהאור להיותו מעין המאור כו' רק שזהו ע"י הכלים כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד בענין הגדול הגבור כו' ובסוף הפרק שזהו בחי' אורות וכלים כו' ובפרטיות הוא בחי' ז"א ומל' כו', ואף גם אם ההתהוות הוא מבחי' המל' בכח עצמה (וכמו הצמיחה שהיא מכח הצומח שבארץ כו') מ"מ זהו דוקא ע"י המשכת המ"ד דבחי' ז"א כו'. וכמו באור הלבנה שיש ב' דעות אם הוא אור השמש שמשתנה ע"י הלבנה או שהוא אור עצמה של הלבנה, מ"מ גם לדעה זו