א'שנז

בחי' גבורות דהיינו ריבוי האור מה שהכלי אינה יכולה לקבל כו' (וכמו אורות דתהו שהן בחי' גבורות כנודע, רק שבתיקון גם זה הוא במדה ומשקל כו'), ואיך שיהי' הרי צ"ל עשיית הכלי כו'. וכמו"כ למעלה בבחי' מל' צ"ל עשיית הכלי והוא בחי' ה"ג דאימא שנמשכים ביסודה כו' וכמשנת"ל (ד"ה ביום השמע"צ הג'). ועוד שהמשפיע אור מעצמו וההשפעה היא מעצמותו, כי המשפיע אינו בבחי' מקבל דלעולם הוא בבחי' משפיע, וא"כ מה שמשפיע הוא אור עצמו ובכח עצמו כו', והמקבל משפיע מה שהוא מקבל ובכח הקבלה הוא משפיע, כי המקבל אין לו אור מעצמו להשפיע (והיינו שאינו בבחי' משפיע בעצם), ומה שמשפיע הוא מה שמקבל, ואינו משפיע בכח עצמו (היינו אפי' אור עצמו) כ"א בכח הקבלה מן המשפיע כו', שהרי בחי' מל' היא ג"כ בחי' משפיע וכנודע דכל ההשפעות בבי"ע הוא מבחי' מל', רק זהו ע"י שהיא בחי' מקבל עי"ז היא משפיע, וכידוע בענין ואמונה כל זאת וקיים עלינו ל' נוק' ול' דכר והיינו שהיא בחי' מקבל מז"א ומשפיע בבי"ע כו', הרי דהשפעה שלה אינו בחי' אור עצמה ולא בכח עצמה כ"א ע"י שמקבלת מז"א כו'.

וביאור הענין ילה"ק מה דאי' בזהר ויחי דרמ"ט ע"ב דבחי' מל' לית לה מגרמה כלום, ויש בזה ב' פי' הא' דלית לה מעצמה אור רק מה שמקבלת מז"א כו', וכמו לבנה דאין לה אור מעצמה רק מה שמקבלת מן השמש כו', וכמו דוד דלא הוה לי' שנין רק אדה"ר נתן לו ע' שנה והן בחי' ז"ת שבחכ' כו' וכמ"ש במ"א, והפי' הב' הוא דלית לה מעצמה כלום רק מה שמקבלת מלמטה מעבודת הנשמות ומלאכים כו', וכמו ענין המלוכה למטה הרי נעשה מלך ע"י העם שמקבלים עליהם מלכותו והו"ע ההכתרה כו', והוא שע"י הביטול של העם שמבטלים רצונם אליו נעשה מלך עליהם להשתרר עליהם ולהנהיגם ברצונו כו', ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע דכמו"כ הוא למעלה דמלכותא דלעילא הוא ע"י הביטול דנשמות דלמטה כו' וכמשי"ת, ושני הפי' אמת. והענין הוא דהנה ידוע דז"א נאצל בסוד שרש בבחי' ו"ק והג"ר באין בו בסוד תוספות (ונר' שיש בזה ב' מדרי' בחי' המוחין הבאים בדרך סדר השתל' ובחי' מוחין חדשים הבאים ע"י עבודה כו' וכמ"ש בהבי' דצדקת פזרונו, ועמ"ש בפע"ח בהקדמה בענין הב' מיני זיווגים,

ובשער התפלה פ"ז כ' דשלא בשעת התפלה הן חסרים דז"א הוא רק ו"ק והמל' נקודה א' וע"י התפלה מתתקנים שניהם בפרצוף גמור כו', וצ"ל להיותם בחי' מוחין דיניקה אינן נחשבים למוחין בפ"ע והן רק בחי' ו"ק בכללות כו', וכמדומה שכן מבו' בע"ח), והמל' נאצלה בסוד שרש רק נקודה א' והוא הכתר שבה (ועמ"ש בפע"ח בכוונת ברכת ולמלשינים), והט"ס באים בה בסוד תוס' כו' וכמ"ש במב"ש שע"ב ח"ב פאו"ב באורך, ומבו' שם הטעם בכדי שיסתלקו בעת החטא ולא יהי' בהם פגם כו'. וי"ל מה שהמל' נאצלה רק נקודה א' הוא להיות דשרש המל' הוא מבחי' עצמות א"ס שלמעלה מבחי' הגילוי, וכמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב דשרש המל' הוא מרדל"א והט"ס העליונות הן מאריך, וידוע דעתיק הוא בחי' העצמות שלמעלה מבחי' גילוי כו', וז"ש מראש ומקדם נסוכה מראש הוא בחי' ראשית ומקור ההשתל' ומקדם הוא מקדם עד שלא נעשה היינו שלמעלה גם מבחי' מקור ההשתל' (ונסוכה הוא ל' יציקה וכמו מסכה וי"ל שזהו שבאמת הוא אותו המהות ממש ולא רק בחי' המשכת הארה לבד כו'), וזהו סומ"ע במח' תחלה דהיינו למעלה מבחי'

תחלת המח' כו' וכמשנת"ל (ד"ה אחת שאלתי), ומפני ששרש המל' הוא מבחי' עצמות א"ס שאינו בגדר גילוי כו' ובשרש שרשה הוא בחי' העלם