א'שנד

הראי' מקבל אור ועי"ז הוא רואה כ"א מפני שאור השמש מאיר את החשך כו', ובאמת אנו רואין דעיקר הראי' תלוי בטוב כלי העין מצ"ע דכאשר חומר העין חזק בתוקף כח הראי' יותר יוכל לראות למרחוק או בגופים דקים גם כשאין אור היום מאיר כ"כ כו', והיינו כאשר חומר העין הוא בטוב ביותר ואור הראי' מאיר בו ביותר ה"ה מקבל את האור ביותר וגם מעט אור היום או השמש מספיק לו לראות הרבה כו', וגם בזה י"ל דאור השמש הוא רק להסיר את החשך ואז רואה ע"י אור הראי' וכשהוא חזק יותר ה"ה רואה גם במעט אור כו'. ובאמת צ"ל שהוא בחי' אור מקבל שהרי אינו בבחי' אור להאיר את החשך ואם הי' אור משפיע הי' מאיר את החשך כמו אור השמש כו', ולכן בכדי לראות צריך סיוע מאור זולתו, ומ"מ הראי' היא באור הראי' עצמו, ואין זה כמו אור הלבנה שהאור שלה בא ע"י אור השמש המאיר בה ובלעדו זאת אין בה אור מעצמה (והיינו גם לפי הנ"ל שמה שמאירה היא אור עצמה ה"ז דוקא ע"י אור השמש כו'), משא"כ אור הראי' הוא בחי' אור בעצם ובאור הראי' עצמו הוא רואה, רק מפני שאינו בבחי' אור עצמי

(היינו בחי' אור משפיע) להאיר את החשך ע"כ צריך אור זולתו להאיר את החשך וגם מסייע לו בהראי' כו'. והראי' לזה שאור הראי' הוא בבחי' אור בעצם ובכחו דוקא הוא רואה, שהרי במקום שא"צ להאיר את החשך ה"ה רואה בלי סיוע אור זולתו, וכמו בעת השינה הרי רואה האדם כמה דברים ועם היות שזה בחלום ודמיון מ"מ ה"ז הוראה שאור הראי' יכול לראות גם בלי אור זולתו, והרי הסומא נק' מאור עינים ומאחר שנק' מאור הרי אור הראי' הוא בבחי' אור המאיר, רק שהוא בחי' אור המאיר לעצמו לא להאיר את הזולת, מפני שאינו בחי' אור משפיע בעצם כו', אבל לעצמו הוא מאיר מפני שהוא אור בעצם כו'. ולכן אור הראי' כמו שהוא שלא בהתלבשות בחומר העין ה"ה מאיר, וכאשר מתלבש בחומר העין הנה בכדי לראות דבר הזולת צריך לאור זולתו היינו לאור המאיר אל הזולת שאין זה ביכולת אור הראי' בעצמו כו', אך מה שרואה את הדבר הזולת הוא שאור הראי' עצמו הוא הרואה כו', ולא כמו אור האבן הבהיר שהוא האור הנקנה בו מאור המשפיע בו ואינו אור עצמי כלל כו' כנ"ל, ולא כמו אור הלבנה דמציאת אורה

נעשה ע"י אור השמש המאיר בה כו', משא"כ אור הראי' הוא בחי' גילוי אור בעצם ואין החשך מחשיך עליו בעצם מהותו כו' (וכמו הסומא או בשינה ה"ה רואה גם בחשך), רק שבכדי לראות דבר הזולת צריך לקבל מאור האחר זולתו, והעיקר הוא מפני שצריך לאור המאיר את החשך ואז הוא רואה באור הראי' כו'. ולכן צריך תמיד לאור הזולת ולא כמו בלבנה שלאחר שמקבלת מן השמש ה"ה מאירה גם כשאין השמש שופע בה וכן בהאבן טוב כנ"ל, והיינו מפני שהן בבחי' מקבלים ממש שהאור נתפס בהם ומתעצם בהם ועי"ז הוא שנעשה בהם בחי' האור שלהם (והיינו בלבנה כו'), ולכן גם לאחר הקבלה מאירים מעצמם משום האור השופע שנתפס בהם, וגם מפני שהאור העצמי של הלבנה הוא רק ע"י אור השמש כו' ה"ה בבחי' אור המאיר כו' (והיינו דעם היותו אור מקבל ה"ה מ"מ אור המאיר את הזולת הוא החשך כו' וזה מפני שהוא בחי' מאור כו', והרי אור הראי' הוא ג"כ בבחי' מאור וכמא' מאור עינים כו', ובחי' המאור דלבנה הוא בחי' מקבל ומה שביכולת להאיר הזולת הוא רק בחי' אור משפיע כו', אלא צ"ל מפני שכל מציאות אורו

נעשה ע"י אור המשפיע כו' והא והא גרמה כו'), משא"כ בראי' שלאחר הקבלה אינו מאיר שאם יהי' אור הנר בחדר א' והעין רואה לאורו