א'שנא

המבואר כאן הוא שמבררת ומאירה את השמן כו'). וכמו"כ הנשמה המלובשת בגוף היא בחי' פתילה, וכמ"ש בת"ז שם כגוונא דא נפשא דאיהי שתופא דגופא איהי פתילה כו', ובמד"ר פ' ויצא פע"א בענין נפתולי אלקים אי' ד"א נפתולי פיתולייה לא דידי הויין כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי, ופי' המ"כ כל סבות וגלגולי יעקב שנתפתל ונתגלגל לבוא לכאן לא הי' אלא בשבילי, ובפרש"י פיתולייה ל' חבלים והם הסבות שלהם נמשך בעבותות אהבתה ובא ללבן עכ"ל. והענין הוא דרחל היא בחי' מל' מקור דבי"ע ויעקב הוא בחי' אצי' כו', וכל המשכת האצי' הוא בשביל המל' דוקא, וכנודע ונת' ג"כ לעיל דהתהוות האצי' אינו בשביל עצמו כ"א לצורך הנבראים, דזה תכלית הכוונה להיות התהוות הנבראים בבחי' יש ושיהי' ביטול היש לאין ויהי' גילוי אלקות למטה כו', ובשביל זה היו כל ההשתל' דעולם האצי' כו'. הגם כי לאה היא בחי' ה' גדולה ההמשכה מבינה באצי', הנה לא זהו עיקר המכוון, כ"א עיקר המכוון הוא בשביל ה' קטנה רחל מקור דבי"ע כו', והו"ע צחוק עשה לי אלקים שיהי' יש וביטול היש ומזה

יומשך הצחוק ותענוג כו', שז"ע שרה הוסיפה על המאורות כו' וכמשנת"ל, וז"ע פיתולייה חיבור ע"י סיבות רבים. וי"ל דזהו דבכדי שיהי' ההמשכה במל' מקור דבי"ע הוא בכח אור עליון יותר, ע"ד בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו דוקא כו', וכמו אלה תולדות יעקב יוסף דיעקב הוא ההמשכה באצי' ובכדי שתהי' ההמשכה בבחי' מל' זהו ע"י יוסף, וכתי' בן פורת יוסף ל' ריבוי כו' וכמ"ש במ"א. וכמו"כ בנשמה בחי' פתילה היא הנשמה המלובשת בגוף דתכלית ירידת הנשמה למטה היא בשביל הנה"ב, שהרי הנשמה עצמה א"צ תיקון וירדה למטה לברר ולהאיר את הנה"ב כו', וירידתה למטה הוא בכח עליון דוקא, וכידוע בענין ויפח באפיו דמאן דנפח מתוכו נפח בבחי' כח דוקא כו' וכמשנת"ל, והנשמה כמו שהיא למטה היא בחי' מקבל בחי' בת שהיא בחי' מקבל וכמשנת"ל (וזהו שהפתילה היא המקבלת את האור לא השמן כנ"ל, והוא כמבו' כאן דשמן הוא חכ' דנה"ב שאינו כלי אל האור רק הפתילה הוא הנה"א שהוא הכלי אל האור כו'), והוא מקבל את האור האלקי ומאיר בהנה"ב כו'. וזהו הג' דברים שבנר דנשמה, דהפתילה היא

הנשמה, והשמן הוא השכל הטבעי דנה"ב, וכנודע דשמן הוא בחי' חכ' כו' (ובנה"א גופא הוא בחי' הביטול שיהי' כפי הכוונה העליונה ולא יהי' בבחי' כליון ביותר כו', וכמשנת"ל בהד' דברים לגריעותא שיכול להיות בהפתילה והתיקון הוא ע"י הביטול כו'), והאור הוא האור האלקי שבו נכלה ונשרף השמן הוא השכל הטבעי להיות נכלל באלקות כו' והוא ע"י הפתילה דנה"א, שע"י העבודה ויגיעה בהתבוננות אלקי ובהתעוררות אהוי"ר שמאיר אור אלקי בנפשו כו' ה"ז עושה את הביטול גם בנה"ב להיות ג"כ לאהבת ה' כו', וזה כל ענין ירידת הנשמה למטה להאיר את החשך דנה"ב וחשך העולם כו' וכמשנת"ל, וזהו שהפתילה היא מחברת להיות האור האלקי מאיר גם בהנה"ב שיהי' נכלל ג"כ בהאור האלקי כו', ועי"ז נמשך גילוי אור עליון יותר כו' וכמשנת"ל באורך בענין רצו"ש כו'.

וכמו"כ בנר מצוה יש ג"כ ג' דברים הנ"ל, והפתילה היא המצוה והוא הרצה"ע המתלבש בדברים הגשמיים כמו בתפילין וציצית כו', וכדאי' במד"ת פ' עקב כבדו את המצות שהן שלוחי כו' והוא התגלות רצה"ע שזה מצוה וזה מצוה כו', וע"י המצות מתעלים הדברים הגשמיים כו', וכמ"ש בסש"ב פכ"ג דהחיות של מעשה המצות וקיומן הוא בטל לגמרי לגבי רצה"ע המלובש בו ונעשה לו ממש כגוף לנשמה וכן הלבוש