א'שמו

וחצי ארכו כו' והי' לא מן המדה כו', ה"ז שהמקום הוא בלי מקום כו'. וכמו"כ הוא בזמן שהזמן גופא הוא בלי הגבלת הזמן כו', וכמו שהראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו' הרי ראה כל דור ודור ממש והי' זה בלי הגבלת הזמן כו', וכמו האריז"ל שהשיג בשעה אחת סודות התורה מה שאלו הי' בא לאומרם הי' צריך זמן שמונים שנים רצופים כמ"ש בפע"ח שער י"ט, וכמו הבעש"ט שראה מה שעתיד להיות בזמן קודם שראה את הזמן כאלו כבר הי' כו' כנודע. והענין הוא דהנה משנת"ל שהזמן הוא נצחי שאינו נפסק הרי אין זה שיצא אל הפועל ממש זמן בלי גבול, כי אף שיומשך הזמן תמיד ולא יופסק עכ"ז בהכרח שהמשכה זו היא באופן שתוכל לומר שיש כך וכך רבוא רבבות שנים מעת בריאת העולם ומעת התחלת הזמן עד העתה הוא, א"כ יש לו גבול, אבל א"א שיאמר שמבריאת העולם או מהתחלת הזמן עד העתה ההוא עבר זמן בלי גבול, כי כל מה שבעצם הוא בעל גבול עם שתוסיף עליו עוד ימים ושנים יהי' הכל עדיין בעל גבול. והפי' שהוא נצחי היינו שלא יופסק לעולם ויומשך כן תמיד ולא יכלה לעולם, וא"כ בחי' כח

הנצחיות הלז אינו שיצא כן בפועל זמן בלי גבול רק שיש בכח להוות תמיד הזמן בלי תכלה וקץ, אבל לעולם יהי' בבחי' גבול כו'. אך אמיתית ענין היחוד הוא שהזמן עצמו הוא בלי גבול והיינו שהזמן עצמו הוא בלי זמן כמו שהמקום הוא בלי מקום כו' (וז"ע יום שכולו ארוך היינו שהיום לא יהי' בהגבלת זמן דיום כלל ויהי' יום א' שיהי' כולו ארוך בלי הגבלת הזמן כו', ועמ"ש בשם הרשב"י ז"ל ע"פ ימי שנותינו בהם). וזהו ג"כ ענין והי' לך הוי' לאור עולם דעולם הוא ל' נצחיות והוא נצחיות הזמן והיינו שהזמן עצמו יהי' בבחי' נצחי ובבחי' בלי גבול כו' כנ"ל, ועם היות שזהו מצד שם הוי' שמאיר בגילוי בשם אלקים כו', י"ל שיש בזה ב' אופנים דהנה מה שהשמש הוא עכשיו לאור יומם הוא רק שהאור דוחה את החשך ואין החשך נהפך לאור כו', ומ"ש והי' לך הוי' לאור עולם הוא שהחשך נהפך לאור (וכמו שהזמן הוא בלי זמן כו'). ובזה יש ב' אופנים הא' הוא ע"י גילוי שם הוי' והוא שהאור בא במקום החשך ונעשה החשך אור כו' והוא בחי' האור דשם מ"ה כו', והב' שהחשך מצ"ע נהפך לאור והוא

האור דשם ב"ן כמו שהוא בשרשו ומקורו בבחי' העלם העצמי כו' והו"ע הוי' אחד ושמו אחד כו' כנ"ל, ועמ"ש בלק"ת סד"ה כי ביום הזה יכפר דמ"ש והי' לך הוי' לאור עולם הוא בחי' צור כו', וא"כ י"ל שזהו בחי' שמו העצמי היינו שמו הכלול בעצמותו ממש שהוא ג"כ שם הוי' רק שהוא בלא אותיות יו"ד ה"א כו' וכמ"ש במ"א, ועז"א והי' הוי' העצמי לאור עולם. וי"ל אור עולם הוא ע"ד אל עולם שמבו' במ"א מ"ש אל עולם ולא נא' אל העולם הוא שהעולם הוא אלקות ממש כו', וכמו"כ י"ל אור עולם הוא לא רק שמאיר את העולם כ"א שהעולם הוא בבחי' אור כו' והיינו שהחשך עצמו נהפך לאור כו', וז"ע ולילה כיום יאיר שהלילה עצמה תהי' בבחי' אור מצ"ע כו'.

וזהו ג"כ ענין אין עוד שאמרז"ל אפי' בחללו של עולם, והיינו אחר שא' דהוי' הוא אלקים שזהו שהשם הוי' מאיר בגילוי בשם אלקים, והוא ע"י היפך הצמצום וההסתר דשם אלקים להיות כלי לאור שעי"ז הוא שמאיר בשם אלקים גילוי אור שם הוי' כמו שהוא בעצם כו', וכ"ז הוא בבחי' האורות והגילוים דאוא"ס שהוא בערך בחי' הכלים כו', רק מה שמתלבש בכלים הוא האור שבבחי' מיעוט וצמצום וכמו שבא בכמה לבושים כו' וכמשנת"ל באורך, וע"י היפך הצמצום דשם אלקים יהי' גילוי האור כמו שהוא בעצם כו'. אבל מ"ש אין עוד הוא בשם