א'שמה

בהתשובה שלהם כו', ושם ב"ן יעלה למעלה מעלה ממש, ויהי' היחוד דשם מ"ה וב"ן למעלה שיאיר אור דשם ב"ן כמו שהוא בעצם בשרשו ומקורו העצמי כו' ויהי' היחוד דמ"ה וב"ן כו'. וזהו שיהי' הוי' אחד ביחוד דמ"ה וב"ן למטה ושמו אחד ביחוד דמ"ה וב"ן למעלה (או י"ל דהוי' אחד הוא שהמטה יהי' כמו המעלה והיינו שהיש יהי' בבחי' אור דשם מ"ה כו' וה"ז יחוד דמ"ה וב"ן כמו שהוא למעלה כו', ושמו אחד הוא שהחשך יהי' אור מצ"ע כו' ה"ז יחוד דמ"ה וב"ן למטה כו'), ויהי' הכל בשוה וכמא' למהוי אחד באחד כו'.

ומכל הנ"ל יובן מ"ש ולילה כיום יאיר דהיינו שהלילה בעצמה ולא מצד אור השמש כלל רק חשך הלילה יאיר מצ"ע מפני שיתגלה בחי' אויר הנעלם כו', וכמ"ש ולא יהי' לך עוד השמש לאור יומם כו' והי' לך הוי' לאור עולם כו' דאור הוי' יהי' לעולם ביום ובלילה כו' כמ"ש במצ"ד, דאור השמש הוא רק שדוחה את החשך לא שהחשך נעשה אור ולכן כשנפסק אור השמש נעשה חשך כמו קודם כו', אבל מה שהוי' יהי' לך אור עולם הוא שיהי' בבחי' נצחיות והיינו מפני שהחשך יהפך לאור ויהי' האור בבחי' נצחיות ולא יהי' חשך כלל כו'. והענין הוא כמ"ש במ"א בענין עד שהוא מורה על ההגבלה וכמו עד פה תבוא, וגם ל' נצחי וכמו לעדי עד ימלוך כו', דהנה בדבר שלמעלה מהזמן לגמרי אינו שייך לומר בו ענין הנצחיות מאחר שאינו בגדר הזמן כלל כו', רק בענין הזמן יתכן לומר ענין הנצחיות, דהרי הזמן הוא בבחי' הגבלה ויתכן לומר בו בלי גבול והוא שהזמן לא יופסק לעולם כו', וכמו ושנותיך לא יתמו דימים ושנים הן בחי' הגבלת הזמן ושייך לומר בזה ושנותיך לא יתמו שלא יכלה ויופסק לעולם

כו', והיינו בבחי' מל' דשם הוא ענין הזמן מלך מלך ימלוך עבר הוה ועתיד כו' כמ"ש בסש"ב, וכאשר מאיר אוא"ס בבחי' המל' אז יהי' הזמן דמל' בבחי' נצחיות והיינו דהימים ושנים שנופלים תחת הזמן דעבר והוה לא יפסקו לעולם, וזהו מצד הארת אוא"ס שלמעלה מהזמן יומשך הזמן תמיד ולא יופסק כו', שהרי מצד הגבלת הזמן מאחר שהוא מוגבל בעצמו צ"ל הגבלה להמשך שלו שיומשך ויתארך זמן כך וכך ויופסק ויתבטל כו', אך מצד הארת אוא"ס ב"ה נמשך הזמן לעולם ואינו נפסק ומתבטל כו'. וה"ז כמ"ש בפלח הרמון בענין שם א"ס דאין ר"ל מהותו ועצמותו אלא על שמו ית', דבעל השם פשיטא שהוא א"ס מאחר שאין לו תחלה וכל קדמון הוא נצחי, אבל לא כל נצחי קדמון שרבים מן הנמצאים יהיו נצחיים ברצון הבורא ואין שום אחד מהם קדמון כו', והיינו דעם היות דבעצם מהותם הן נפסדים מאחר שיש להם תחלה צריך להיות תכלה כו', ומ"מ יהיו נצחיים ברצון הבורא היינו בכח הא"ס כו' וכמו שנת"ל (ד"ה למען דעת ובכ"ד). וכמו"כ בבחי' הזמן דמל' דע"י גילוי אוא"ס יהי' הזמן בבחי' נצחיות שלא יופסק לעולם

כו', וזה"ע יחוד קוב"ה ושכינתא דהיינו יחוד הוי' ואלקים דהוי' הוא למעלה מהזמן ואלקים הוא בחי' הזמן, והיחוד דהוי' ואלקים הוא שמאיר בחי' למעלה מהזמן עד שהזמן הוא ג"כ נצחי שאינו נפסק לעולם כו'.

אמנם אמיתית ענין יחוד הוי' ואלקים הוא שהאלקים יהי' כמו הוי' ממש והיינו שהזמן עצמו יהי' למעלה מהזמן כו', ואין זה כנ"ל שהזמן יהי' נצחי שהרי אין זה אלא בחי' זמן שהוא בעצם בעל גבול, דהיינו כל יום וכל שנה הכל בבחי' גבול רק שאינו נפסק מצד הארת אוא"ס דהיינו מצד רצון הבורא כו' כנ"ל, ועם היות שג"ז הוא יחוד הנה אמיתית היחוד הוא שהזמן בעצם הוא בלי גבול. וכמו שנמצא בענין המקום שאמרז"ל מקום הארון אינו מן המדה, הרי הארון הי' בבחי' מדה במקום אמתים