א'שמב

הוא שמגיע בבחי' העצמות שלמעלה מבחי' האין גם בשרש ומקור הראשון כו', וזהו מעלת או"ח על או"י דאו"ח חוזר לקדמותו בבחי' עצמות א"ס כו'. וכמו"כ הוא בתשובה שמן המצר דוקא (דתשובה מאה"ר היא כמו או"י כו'), מן המצר דחטאים ועוונות כו', והיא שהנה"ב מתעורר בתשובה שזה מגיע בבחי' עצמות א"ס שלמעלה מיגמה"ר כו'. וזהו והי' בעבור כבודי דכבודי הוא בחי' מל' כנ"ל דשם הפגם תופס מקום כו', וזהו בעבור כבודי שנעשה סילוק האור בבחי' כעס כו', הנה ע"י התשובה מעומקא דלבא די"ל שזהו ג"כ ענין בעבור כבודי עליית בחי' המל' ע"י תשובה שעולה בבחי' שרשה ומקורה שמושרשת בבחי' הרוממות שמצ"ע שז"ע המלך המרומם כו', שעי"ז ושמתיך בנקרת הצור בחי' פנימיות ועצמיות צור העליון בחי' העלם העצמי כו'. וזהו ג"כ ענין בחי' אויר שזהו בחי' ההעלם שלמעלה מבחי' האור והגילוי גם בעצמותו כו', ומזה הוא שרש האור המכלה את החשך והיינו בחי' שם ב"ן שהוא בירור החשך בדרך מלמטלמ"ע והיינו שהחשך מצ"ע מתברר עד שהחשך נעשה אור כו', והאור הוא בחי' העלם העצמי דא"ס שנעשה

בחי' גילוי כו', והוא בחי' אויר ובחי' נקרת הצור הנ"ל שנעשה בבחי' המשכה וגילוי וכמו שהוא בעצמותו כו'. וז"ע המתקה הג' שג"כ בא בכח עליון אבל הוא בבחי' כח נעלם מבחי' העלם העצמי כו', וההמתקה היא שהמר והחשך נהפך מצ"ע למתוק ואור שזהו גילוי בחי' העלם העצמי כו'.

ונמצא מכ"ז מובן ההפרש בין התהפכות החשך בעבודת הצדיקים באה"ר בתענוגים ובין ההתהפכא שע"י התשובה, דעם היות דבשניהם הוא שהחשך נהפך לאור, הנה בעבודת הצדיקים העיקר הוא המשכת האור מלמעלה ועי"ז נעשה החשך אור והוא שהאור בא במקום החשך ונעשה החשך אור כו' כנ"ל, וכמ"ש בסש"ב ספ"ט עד שתתפשט גם לחלל השמאלי כו' לשנותה ולהפכה מתענוגי עוה"ז לאהבת ה' כו', וכמו באכילה דשבת לאחר התפלה בשבת כו' וכמו באכילת כהנים כו', וכן בכללות המצות שהדבר הגשמי נעשה מצוה כו' וכמשנת"ל, והוא שהאין דשם מ"ה נעשה יש כו', והיינו דבהגלות ש' מ"ה כמו שהוא בעצם לא בבחי' בקיעה כו' ה"ה מאיר בגילוי גם בבחי' היש עד שהיש החומרי נעשה בבחי' שם מ"ה ממש כו'. אבל בתשובה העיקר הוא בהעלאת החשך והו"ע הבירור והתהפכות החשך מצ"ע דוקא והיינו מיש לאין דוקא כו', דבתשובה אמיתית הבאה מן המצר ביותר מעומק פנימיות נפשו מהתגברות החשך ביותר, וכמו תשובת ראב"ד כשראה שאין הדבר תלוי אלא בו כו' געה בבכי' מבחי' מיצר החשך ביותר, שזהו שהחשך מצ"ע נהפך לאין

ונעשה אור שזה מגיע בבחי' העלם העצמי דא"ס כו', והו"ע שהגבורות נמתקין בשרשן לא ע"י בחי' החסד כ"א שנמתקין בעצמן שההמתקה היא דשרשן ומקורן העצמי נעשה בחי' אור וגילוי כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין כללות הבירור דאו"י ואו"ח כו', דאו"י הוא הבירור דשם מ"ה בדרך מלמעלמ"ט שזהו מה שהאור מברר ומהפך את החשך עד שנעשה אור והוא האור דשם מ"ה כו', והבירור דאו"ח הוא הבירור דשם ב"ן מלמטלמ"ע והוא שהחשך מצ"ע נתברר ונהפך לאור, והוא האור דשם ב"ן כמו שהוא בשרשו ומקורו בבחי' העלם העצמי שלמעלה מבחי' שם מ"ה גם כשמאיר כמו שהוא בעצם כו'.

ומעתה צ"ל מה שא' בזהר משיחא אתא לאתבא צדיקי' בתשובה מהו ההפרש בין התשובה דצדיקים לתשובה דבע"ת כו', ולמה התשובה דצדיקים הוא ע"י משיח דוקא, וגם צ"ל במהות התשובה דצדיקים שהרי אין בהם חטא ועון כלל כו' וכמשנת"ל.