א'שלט

וצ"ל והלא יגמה"ר הן ג"כ לסלוח על העוונות ואמרז"ל במד"ר פ' נשא ר"פ י"ב ע"פ ויעבור ה' על פניו שהעביר זעמו מהם כו', ובר"ה דף י"ז ב' א"ל הקב"ה כ"ז שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם כו'. וי"ל דההפרש ביניהם דע"י יגמה"ר הוא רק שמעביר פנים של זעם והיינו שהאור דוחה את החשך (וגם בזה הוא הכוונה שהחשך נעשה אור אבל הוא שהאור בא במקום החשך כו', וכמשנת"ל בעבודת הצדיקים באהבה בתענוגים וכמו"כ הוא בענין התשובה כו', וי"ל שזהו בתשובה מאהבה רבה שהזדונות נעשים כזכיות שזה אפשר להיות גם בצדיקים ולא בחטא ועון ממש כו', ובד"כ היא התשובה שמצד הנה"א שבו שייך ענין תשובה מאהבה כו'), וההמשכה דבחי' צור הוא לא בבחי' העברה לבד כ"א מה שהחשך נהפך לאור כו' (והוא בתשובה שמן המצר ומצד הנה"ב דוקא כו'). אך צ"ל טעם וסבת הדבר מאחר ששניהם באים לרצות אחר הכעס והרוגז כו', אך הוא ע"פ המבו' במ"ש כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו דשניהם הן מבחי' הגבו', שהרי שאור הוא בתוקף החמיצות שזהו בחי' הגבו' כו', ודבש הגם שהוא

מתוק אך המתיקות הוא ביותר עד שקשה לאכול כו', וכמ"ש דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאותו וכתי' אכול דבש הרבות לא טוב כו', ובכתהאריז"ל אי' דדבש הוא ש"ו דשופר והוא שרש הש"ך דינים כו', רק ההפרש הוא דדבש הוא דין דגדלות ושאור דין דקטנות כו', ובמ"א מבו' באריכות ענין דין דגדלות דדבש, אך בהנוגע כאן הוא עד"מ הדבש שיש בו ריבוי המתיקה ביותר עד הנפש לאוכלו כו', וכמו"כ ענין דין דגדלות הוא ריבוי השפע עד שלא יוכל לקבל ויתבלבל כו'. וזהו שדרז"ל על בן זומא שהציץ ונפגע שזהו מ"ש דבש מצאת כו' בחגיגה די"ד ב', והיינו שע"י ריבוי האור נפגע ונתבלבל שיצא מדעתו כו', וכמו"כ הוא בהעונשים הבאים בבחי' ריבוי האור והגילוי, וכמו בבני אהרן בקרבתם לפני ה', וכמו בר"ן אנשים דקרח דכתי' ותצא אש מלפני ה' כו' (ובלעו"ז יש ג"כ באופן כזה וכמו במחנה סנחריב דכתי' ויצא מלאך ה' ויך כו', וכמו במלאכים שקטרגו על האדם שאמרז"ל הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן כו', וי"ל דבכלל זה הוא מ"ש ומשלם אל שונאיו כו' להאבידו וכמו אם רעב שונאך כו' כי

גחלים אתה חותה כו'). וכ"ז הוא שבהרוגז לא נעשה סילוק האור כ"א אדרבא שנמשך עליו ריבוי האור (ומובן שאין זה שמתוסף החיות במקורו כ"א שמתגלה החיות והאור כמו שהוא במקורו כו', ובזח"ג דנ"ד ב' ע"פ יושב בשמים ישחק וע"ד דינא נהיר וחייך להו לרשעים כו' דנהיר לון ולבתר זעם כו'), ועי"ז הוא העונש כו'. וזהו במוחין דגדלות דיכולים לסבול גם את ההיפך וע"כ אינו גורם סילוק כו', ומ"מ כל האומר הקב"ה וותרן כו' אלא שהעונש הוא ע"י ריבוי האור כו'. ושאור הוא דין דקטנות היינו בחי' מוחין דז"א כשהן בבחי' קטנות דמעשה התחתונים תופס מקום שם ונעשה בחי' כעס ורוגז וכמו ויתעצב ה' אל לבו כו', דבלב אדה"ע דבחי' ז"א שייך ענין הכעס והרוגז והוא בחי' סילוק האור כו', והעונש בא מבחי' הסילוק דוקא, וכמו בגלותא קוב"ה אסתלק לעילא ולעילא וידוע דקוב"ה הוא בחי' ז"א דאצי' ומסתלק האור בבחי' בינה ואריך כו', ועי"ז נעשה התגברות החיצונים כו' דעת אשר שלט אדם באדם הוא מצד סילוק האור כו' כידוע ומבו' בכ"מ, וזהו מה שאמר פרעה אם בן הוא כו' ואם בת היא כו'.

והנה בענין החטא ג"כ אינן דומין זל"ז דדין דגדלות הוא לא בענינים שהן חטא ועון ממש כו', וכמו בבן זומא שהציץ ונפגע ה"ז