א'שלח

וזהו שנק' מדות שהן בבחי' מדידה כו', אך המדידה בהם היא מדידה עצמיות (כמו המדידות דתורה וביותר הוא ביגמה"ר כו'), שבכל חלק הוא גילוי אור העצמית ולמעלה מבחי' מדה כו'. וז"ע הצור בחי' בוצינא דקרדוניתא בחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס שמשם נמשכים יגת"ד כנ"ל, והראה לו אותם ע"י שהטמין נשמתו בנקרת הצור בחי' פנימיות שהוא נעלם מהתגלות והוא בחי' שרשי הויות הנ"ל, ופי' נקרת הוא מל' ואל מקבת בור נקרתם וקאי על שרה והו"ע הרחם שממנו ההולדה, וא"כ היינו בחי' יסוד דנוק', ולפמ"ש הפרד"ס דצור הוא בינה א"כ נקרת הצור הוא יסוד דאימא, ולפי משנת"ל דצור הוא גבו' דעתיק הנק' בוצינא דקרדוניתא, מבו' בזהר"ק על המא' דבראשית דט"ו דיסוד דמל' דא"ס נק' בוצד"ק, וע"ש שזהו בחי' הרשימו שנשארה אחר הצמצום וכמשנת"ל משמו, וא"כ בחי' גבו' דעתיק הוא מבחי' הרשימו כו', ונת"ל דזהו בחי' צור בשרשו כו'. ובמ"א מבו' איך שכללות ענין הרשימו הוא ג"כ בבחי' תגבורת העצמות כו', ולפי משנ"ת שזהו בחי' יסוד דאימא ה"ז בחי' עבור שני דז"א ביסוד דאימא ונת"ל דזהו

בחי' בכל מאדך כו', וידוע דיסוד דנוק' הוא בחי' התקשרות לקבל ולקלוט את השפע והוא בחי' כלי ריקן מחזיק כו', וי"ל שז"ע הביטול מצד הנה"ב להיות כלי לקבל גילוי בחי' צור הנמשך ע"י התשובה וכמשי"ת בסמוך (ועמ"ש מענין כלי ריקן בתו"א ד"ה לא תהי' משכלה ובד"ה כי בועליך עושיך רל"ד).

ואמנם מ"ש והי' בעבור כבודי ושמתיך כו', הנה כבוד הוא בחי' מל' דעיקר ענין המלוכה הוא כבוד מלך וכמ"ש וכבוד מלכותך יאמרו כו', ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מפני שזהו מעיקרי עניני המלוכה כו', ונמצא כבוד שעושה לו העבד ועשיית הרצון הוא גורם תוס' חיות בלב המלך, ובהיפך העדר הכבוד והיפך הרצון גורם גרעון חיות בלב עד שמתכעס וירע לבבו כו', כן עד"מ הזכיות של מעשה התחתונים גורמים תוס' אור במדות ומל' דאצי' וכמ"ש ועתה יגדל נא כח אד' שמוסיפים כח בגבו' של מעלה כו', ולהיפך העוונות מתישין כבי' וגורמים גרעון כו'. אמנם אין זה גרעון אמיתי ח"ו שהרי עד"מ הכעס הוא מהגבורות שבדם וכל מה שיש יותר חיות בדמים שבאדם יהי' כעסו יותר כשאינו משיג חפצו, כי הכעס הוא מרתיחת הדמים והוא מיסוד האש שבלב כמ"ש בסש"ב ח"א ספ"א (ושם כ' מפני שנגבה למעלה ומבו' מזה במ"א), וכל שיש דמים יותר יהי' הרתיחה יותר כו' (וזהו דב' ענינים שבגבו' הן הא בהא תלי' כנ"ל דבחי' גבו' ודינין הוא מבחי' תגבורת החיות כו' והגבו' נמתקת בשרשה דוקא

כו'), וכמו החי' יש בה כעס ורציחה יותר הרבה מן הבהמה וזהו מצד ריבוי החיות שבה כו' כנ"ל. וא"כ מובן שכל מה שיהי' יותר כעס בהיפך הרצון הרי יש בזה תוס' חיות מבקיום הרצון (וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל בענין לאו קודם להן דההן אינו מגיע כ"כ כמו הלאו כו'), וכשמתרצה מכעסו הרי נמשך בזה תוס' אור וחיות יותר כו', וא"כ אין זה גרעון אמיתי ועי"ז דוקא נמשך תוס' אור ביותר כו'. ובזה יובן דע"י בעבור כבודו נמשך גילוי אור שלמעלה מיגמה"ר כו', דהנה יגמה"ר הן רחמים פשוטים ושם נמחקין העוונות מפני כמשל החיות שבדם קודם שמתכעס כו', דיגמה"ר הוא שהיפך הרצון אינו תופס מקום והם רק חיות אמיתי כו', וע"י התשובה ממשיכים בחי' יגמה"ר ונמחקים ממילא כל העוונות כו'. אבל בבחי' מל' ובבחי' ז"א הרי תופס מקום מעשה התחתונים וע"י העוונות נעשה בחי' הכעס והרוגז כו' וה"ז בבחי' ריבוי החיות הרבה יותר מכמו קודם שמתכעס כו', וע"י התשובה נמשך תוס' האור והחיות והוא בחי' נקרת הצור כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.