א'שלז

דוקא שיהי' בבחי' התחלקות ובבחי' א"ס דשני הענינים אינם הפכים בבחי' העצמות כו' ועמשנת"ל ד"ה ויהי הענן והחשך ויאר, וזה בא בבחי' התגבורת שמבחי' הגבו' שבא בבחי' התחלקות דוקא וההתחלקות היא רק מצד התגבורת כו' והוא עד אין קץ ושיעור כו').

והדוגמא מכ"ז יובן למעלה דבחי' גבו' דעתיק הוא אמיתית המקור להנאצלים כולם ולא בחי' חסד דעתיק כו', והגם דחסד אמר יברא וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה שזהו בחי' חסד דז"א דאצי', וצ"ל דכמו"כ הוא בבחי' חסד דאריך ועתיק כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד בענין הגדול מדת חסד והתפשטות החיות כו' כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו כי גדול ה' כו', ולכן משפיע ג"כ חיות והתהוות כו' אין קץ שטבע הטוב להיטיב כו'. מ"מ בכדי שיהי' ירידת אור הא"ס להוות הנבראים וגם להאציל הנאצלים שאינן ערוך לגבי העצמות דיותר משאין ערוך עשי' לגבי אצי' אין ערוך אצי' לגבי א"ס כו', ובפרט זאת שיהיו הנאצלים בבחי' מציאות דבר והיינו שתהי' החכ' בבחי' גילוי שהוא בחי' יש ודבר מה כו' (והיינו שיהי' ירידת אור החכ' באופן כזה שיתלבש בכלי החכ' שזהו מאין ליש של האור כמשנת"ל, ושיהי' התהוות כלי החכ' שזהו בחי' היש של החכ' כו', וב' ענינים אלו שניהם הם בחי' אש אוכלה כמו האש שנאחז בפתילה דוקא כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה כי ביום הזה יכפר הנ"ל), זהו דוקא

מבחי' גבו' דעתיק שהוא תגבורת העצמות להיות ירידת האור למטה במדרי' שאין ערוך כו'. והנה עתיק הוא בחי' תחתונה שבמאציל וע"ס שבו הן בחי' ע"ס הגנוזות דעם היותם לא בבחי' מציאות כלל הרי מ"מ הן ע"ס כו', והתחלקות זאת הוא ג"כ מבחי' תגבורת העצמות כו', ובפרט ההתחלקות דע"ס דאצי' (ובאמת י"ל שאינו דומה, דהתחלקות דע"ס הגנוזות הוא מצד התגבורת והתחלקות דע"ס דאצי' הוא בבחי' צמצום ומיעוט כו', וכמשנת"ל באורך ענין המשכת ע"ס הגלויות מהגנוזות וענין הצמצום בזה כו'), ומכ"ש שיהי' התהוות הנבראים היינו שיורד אור האלקי כ"כ למטה מטה להוות נבראים בבחי' יש ודבר ממש, ובבחי' התחלקות דוקא ובריבוי ההתחלקות עד אין שיעור, ושיהי' באפשרי בנבראים שלמטה להיות בהם ריבוי החיות והאור האלקי כו', וכמו בנשמות למטה דוהאלקים עשה את האדם ישר שיהי' בו אור וחיות אלקי בגילוי כו', וכמו ובניהו בן יהוידע איש חי כו', וכן גם בכל הנבראים קודם החטא שהי' בהם גילוי אור אלקי כו' וכמשנת"ל, כ"ז הוא מבחי' גבו' דעתיק דוקא שהוא בחי' תגבורת העצמית כו' וכנ"ל.

וז"ע גבו' דעתיק שמלובש במו"ס, דמו"ס הוא התחלת האצי' וכמ"ש הרמ"ז פ' אמור דפ"ח ולהיות התהוות ע"ס דאצי' זהו מבחי' גבו' דעתיק דוקא כו'. וזהו ג"כ דממו"ס נמשכים יגמה"ר דלהיות סליחת עונות ה"ז מפני הגילוי דאוא"ס שמאיר בריבוי שלא בבחי' צמצום ומיעוט וכמו ורב חסד כו', וגם הוא בחי' ירידת האור דא"ס ביותר לסלוח גם לעוברי עבירה ר"ל, וכמ"ש בלק"ת סד"ה שוש אשיש בשם הר"ח דיגמה"ר הם מורים על הענוה, והוא ענוה גדולה ועצומה להשפיל עצמו למטה מטה גם למקום עונות להיות נושא עון ומגבי' שיהי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו', דהמשכה זו היא מבחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס כו'. וזהו שנק' מדה"ר להיות המשכת מבחי' תגבורת העצמות שזהו בחי' גילוי אור הרבה יותר נעלה ויותר בגילוי מן ההמשכה דמבחי' חסד כו', ונמשך עד למטה מטה כו', והגם שבאין בבחי' התחלקות בבחי' שערות כו' והוא הדקדוק שיש בהם דלמי נושא עון למי שעובר על פשע כו' וכמו לשארית נחלתו למי שמשים כו',

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.