א'שלו

וכמו בירידת גשמים הרי כל טפה וטפה היא בבחי' חיות ואין בה שום מיעוט כלל, רק מפני שבא בתגבורת ה"ה בא בהתחלקות כו', וכמו בנביעת השכל כאשר בא בהתגברות ממקור השכל ה"ה בא בשכליים קצרים דוקא ויש בהם ריבוי אור מאד והנביעה היא בבחי' בל"ג בריבוי שכליים ובעומק אחר עומק כו', אשר בהתפשטות השכל בהתרחבות אין בזה ריבוי אור כ"כ וגם יש לזה קץ וגבול דעד פה תבוא כו', משא"כ בנביעת השכל שהוא כמעין המתגבר הרי באים ריבוי שכליים חדשים והן בקיצור דוקא בהתחלקות וכל חלק הוא בריבוי אור כו', והיינו מפני שהתגבורת היא סבת ההתחלקות כו'.

וזהו וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ארבה בגימ' יצחק, להיות דיצחק הוא בחי' הגבו' כנודע לכן נאמר בו וארבה כו', דענין הריבוי הוא ב' דברים הא' שאין הפסק להמשכתו והוא ריבוי ל' רב וגדול וכמו כי רבה כי גדלה כו', והב' שהוא בריבוי התחלקות בחלקים קטנים בריבוי וכמו טפות המטר כו', ושניהם הם מבחי' תגבורת השפע דמשו"ז בא בריבוי החיות ובריבוי ההמשכה עד למטה מטה כו', ומשו"ז בא ג"כ בריבוי ההתחלקות והחלקים הן בבחי' גילוי ובריבוי החלקים עד אין קץ ושיעור כו'. וזהו דבני חיי ומזונא כולם הם מבחי' הגבו', דבני הוא מבחי' הגבו' וכמ"ש כחי וראשית אוני כו' וכמ"ש באריכות בהגהות ד"ה אלה תולדות יצחק, ובא בבחי' התחלקות טפין דוקא ואין בזה הגבלה כו', וחיי הוא מבחי' הגבו' דהדם הוא הנפש כו', ובא ג"כ בבחי' התחלקות דבכל רגע ורגע נמשך חיות חדש מהנפש והו"ע רצו"ש הסתלקות והתפשטות כו' וכמשנת"ל, אך ההתחלקות היא בלי גבול כו' (ולולא שגרם החטא הי' האדם חי לעולם כו'), ומזונא היא ג"כ מבחי' הגבו' דשולחן בצפון כו', ובא בבחי'

התחלקות לכאו"א כפי מזגו ותכונתו ובעתו וזמנו וכמ"ש ואתה נותן כו' בעתו כו', שזהו בריבוי התחלקות מאד הן בכאו"א בפרט והן לכללות הנבראים שזן ומפרנס מקרני ראמים עד כו' שזהו מבחי' הגבו' כו', והריבוי בזה הוא עד אין שיעור ממש כו', דכ"ז הוא מפני שהגבו' הו"ע התגבורת דמצד תגבורת השפע בא בריבוי התחלקות ובבחי' בל"ג כו'. ומאחר שאנו רואים שהגבו' הן בחי' השפעה בריבוי דוקא בהכרח שיהי' להם כח זה במקור חוצבם קודם שנמשכו ששם הוא בלי קץ וגבול ממש כו', משא"כ החסדים נמדדו גם במקורם בבחי' מדה כו' לכן יכלה שפעם כו' (י"ל שזהו ע"ד שנת"ל בענין אורות וכלים שהאורות הן מבחי' התפשטות דא"ס והכלים הם מבחי' עצמות א"ס כו'. והענין הוא דבחי' אור הא"ס ה"ה בבחי' בל"ג ומ"מ בא בבחי' הגבלה, וכמו כשעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' הרי בזה הרצון בבחי' הגבלה כו', ובפרט בענין ההשערה ששיער בעצמו בכח כו' ה"ז שנמדד הרצון בבחי' מדה וגבול כו', ומדידה זאת הוא בבחי' צמצום ומיעוט כו', וכמשנת"ל בכ"ד דבהארה הרי המדידה היא בבחי' מדה ממש

(והיינו שהמדידה היא חוץ לעצם המהות וכמו דבר אחר המודד כו' ובאמת אינו מהות אחר ח"ו כמ"ש ומבלעדי אין אלקים כו'), אבל עצם האור וכ"ש העצמות דא"ס אינו בא בבחי' מדידה כו'. ויש בזה ג"כ מדידה היא מדידה עצמיות שהיא ממהות העצם והעצם הוא שנמדד כו', וזה בשתי אופנים אם שהמדידה מצד העצם וכנ"ל דתגבורת העצמיות בא בבחי' התחלקות כו', או שהעצמות מודד עצמו כבי' לבוא באופן שיתקבל בבחי' פנימיות כו' (שזהו ג"כ מבחי' הגבו' להיות בבחי' או"פ כו' וכמ"ש בהבי' דשוש אשיש), ובשני האופנים הוא שכל חלק הוא העצם ואינו בבחי' מדידה כו' וכמשנת"ל בענין המן כו'. וידוע דשלימות העצמות הוא