א'שלד

דדעת האריז"ל דמה שבתוך החלל זהו בחי' המקום כו' (וענין מקום אתי י"ל שז"ע אין עוד אפי' בחללו ש"ע כמשי"ת), ועז"נ ונצבת על הצור כו' דהנה צור הוא מקום מוצא האש שהאש הוא בו בכח ולא בפועל כו' ונק' העלם שאינו במציאות כו' וכמ"ש במ"א. והדוגמא מזה היא דכתי' כי ה' אלקיך אש אוכלה וכתי' כה דברי כאש והוא דדבר ה' המהווה את העולמות נק' אש כו', וכמ"ש הטעם בלק"ת ד"ה כי ביום הזה יכפר הא', וצור עליון מקור ושרש כל שרשי ההתהוות כו' דשרשי הוי' הוא בו בהעלם בכח ולא בפועל כו', וכן הרמב"ם במו"נ ח"א פי"ו כ' בפי' ונצבת על הצור דקאי על כח הבורא דפי' צור הוא שרש כל דבר והתחלתו כו', וצ"ל דמה שצור הוא שרש ההתהוות אין זה שהוא בבחי' מקור ממש כ"א מה שממנו נמצא ההתהוות כו', וזהו שרש כל דבר והתחלתו שזהו ענין תחלת הכל, דמבו' במ"א דפי' תחלת הכל הוא שממנו נמצא הכל אבל לא שהוא תחלה להם כי הוא מובדל מהם לגמרי ואינו אפי' בבחי' מקור למקור להם כו', וזהו שהקב"ה נק' צור וכמ"ש ומי צור מבלעדי אלקינו וכמו חי ה' וברוך צורי דצור הו"ע

התוקף והיכולת והו"ע כל יכול, וזהו ג"כ שהוא שרש ההתהוות דממך הכל שז"ע כל יכול להוות יש מאין כו'. וזהו ונצבת על הצור דכשרצה להראות לו יגמה"ר א"ל ונצבת על הצור בחי' בוצינא דקרדוניתא שהוא בחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס וממותרי מוחין נמשכין י"ג ת"ד כו' כנודע.

ולהבין זה וגם למה יקראו יגמה"ר מאחר שהן צמצומים כמשל השערות כו' ושרש המשכתן הוא מבחי' צור שזהו בחי' גבו', וא"כ מפני מה נק' מדה"ר וידוע שהן בחי' רחמים פשוטים כו'. אך הענין הוא כידוע דגבו' יש בו ב' פי' שהן הפכים זמ"ז (ובאמת הן הא בהא תלי' כו'), הא' דגבורה הו"ע הצמצום שהוא בחי' העדר ההשפעה כו', וכמו איש הגבו' שהוא קמצן בטבעו לבלי להשפיע אל הזולת היפך מאיש הטוב והחסד שהוא רק להשפיע לזולתו ואיש הגבו' הוא להיפך כו' וכמשנת"ל, ומזה הוא הכעס והרוגז דאיש הגבו' הוא מלא דינין ורוגז כו', והב' דגבו' הוא ל' תגבורת והוא אדרבא תגבורת השפע כו', דהנה אנו רואין שהגבורות הן בבחי' שפע החיות יותר מבחי' החסדים, שהרי החי' והבהמה נראה לעין שמחולקים הן באופן חיותם בהרחק גדול זמ"ז שהבהמה היא מבחי' חסדים (דמשו"ז גם כמו שירדה בדרך נפילה ושבירה לא ירדה רק בק"נ מפני שהיא מבחי' החסד כו' וכמ"ש במ"א, ובס' קה"י הביא בשם הזהר דיו"ד מיני בהמות נבראו מן החסד כו'), הרי אנו רואין בה הקרירות שתלך בנחת מאד ואין

זריזות כלל בהילוכה וגם בכל תנועותי' במאכל ומשתה בעצלות גדולה הוא, והיינו מפני שהחיות בה בבחי' צמצום ומיעוט (ועם היות שיש בה כח גדול כמ"ש ורב תבואות בכח שור וכמו כשור לעול כו', אין החיות בה בהתגלות ובהתפשטות רק מצומצם מאד כו'), והוא להיותה מבחי' החסדים וכטבע המים שהן קרים בטבעם ויש בהם כבדות דלכן המים יורדים מגבוה לנמוך כו'. והחי' היא מבחי' גבו' (ארי' בגי' גבורה, ובמ"א משמע דמ"ש שפני ארי' אל הימין הוא אור הגבו' בכלי החסד כו', ובד"ה ויאכילך בלק"ת כ' שבעבודה הוא כחותם המתהפך כו'), לכן הילוכה בזריזות גדולה וכל תנועותי' כמו בחפצה לאכול הוא בהתלהבות גדולה, כי יש בה חיות גדול להיותה מבחי' הגבורות כו'. ובעה"ק ח"ד פי"ט ע"פ ומתוכה דמות ארבע חיות כ' וז"ל ונקראות חיות על רוב התנוצצות האור, כי כל אור המתנוצץ ואינו משתכך נק' חי וע"ש כך נק' חיות כו' עכ"ל, הרי שמבחי' הגבו' הוא בחי' השפעה ביותר (וכמשנת"ל בענין ב"ש וב"ה). וכמו כי הדם הוא