א'שלג
צמצום בעצמותו כבי' כו', וז"ע היו"ד שהוא הצמצום שנשאר רק נקודה דרצון הזה שהוא בחי' גילוי לעצמו כו', והגילוי לעצמו בא לידי התפשטות להיות בחי' גילוי השייך אל העולמות והוא מה שעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' ושיער בעצמו בכח כו', וזהו בחי' ה"א ראשונה כו' וכמ"ש כ"ז במ"א באורך. וכבר נת"ל דנקודת הרשימו כוללת כל המדרי' שבאוא"ס שלפני הצמצום כו', וא"כ י"ל דבחי' יו"ד שבשם הוי' שברצון (שזהו בחי' קודם עלות הרצון והוא רק הגילוי לעצמו כמשנת"ל), זהו בחי' יו"ד הכלול באויר כו', דכ"ז הוא בבחי' מקור למקור עכ"פ לבחי' האור והגילוי שיהי' אחר הצמצום שהוא בחי' גילוי אור הקו שנמשך ומאיר בכללות ההשתל' דראשית הגילוי הוא בחי' חכ' שזהו בחי' יו"ד שבא בגילוי כו' כנ"ל. אבל בחי' אויר בעצם הוא בחי' עצם חשוך ונעלם בהעלם עצמי בלתי מתגלה להיות גם בחי' מקור למקור לחכ' שנק' אור כו', והוא עצם נקודת הרשימו שהיא בחי' העלם ממש כו', והוא מבחי' עצם האור שלמעלה גם מבחי' גילוי לעצמו כו', ולמעלה מזה מבחי' העלם העצמי ממש כו' כמשנת"ל,
והוא בחי' שמו העצמי שזהו שם הוי' בלא אותיות דיו"ד ה"א כו' וכמ"ש במ"א. והמשכה מבחי' ומדרי' אינו בבחי' גילוי אור כ"א בבחי' העלם (וכמו מתן בסתר), וע"כ כשנמשך משם הכח להפוך את החשך אין זה שמאיר את החשך (כמו האור שבא במקום החשך כו') כ"א שנמשך כח לכלות את החשך כו'. וכמו עד"מ באור הנר שיש בו נהורא חיוורא ונהורא אוכמא, דנהורא חיוורא הוא שמאיר את החשך שבבית והיינו שדוחה את החשך ובא האור במקומו כו', ונהורא אוכמא אינו מאיר רק ששורף ומכלה את הפתילה, הרי אין זה שמאיר את החשך רק שמכלה את החשך היינו חשך הפתילה, דכאשר הפתילה הוא דבר הנכלה באש ה"ה נכלה באש זה, והכליון הוא שהפתילה נכלת באש לא רק שהאור דוחה את החשך כ"א החשך נכלה החשכת והישות שלו ונעשה אור כו', וכמו שהפתילה נכלה ונכלל בהאש כו'. ושרש הנהורא אוכמא המכלה את הפתילה הוא מבחי' נהורא סתימאה שלמעלה מבחי' נהורא חיוורא כו' כמ"ש בלקו"ת בהבי' הב' דשחורה אני פ"ה, ולפי המבו' כאן הוא מבחי' עצם נקודת הרשימו שזהו מבחי' העלם העצמי דא"ס כו'. וז"ע המתקה הג'
שהחשך מצ"ע נהפך לאור, דעם היות שזהו ג"כ ע"י כח מלמעלה ה"ז מבחי' ההעלם דא"ס והוא לא שמאיר כ"א מה שנמשך כח נעלם לתקן ולהפוך את החשך (ובבע"ת הוא להתעורר בתשובה וכמו עד יערה עלינו רוח ממרום בחי' אויר כו'), אבל ההתהפכא הוא שהחשך עצמו נעשה אור מצ"ע כו', והאור הוא לא רק בחי' האור המאיר כו' כ"א שבחי' העלם העצמי דא"ס הוא שמאיר בגילוי כו', וזהו בכללות בחי' הבירור דשם ב"ן ובפרט בענין התשובה כו'.
וביאור הענין ילה"ק מ"ש ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ואי' בזהר ויקהל דר"ז ע"א מקום אתי ודאי דא איהו מקום טמיר וגנוז דלא אתיידע כלל כו', ובעמה"מ בתחלתו פי' מ"ש הנה מקום אתי על המקום פנוי שבו עומדים כל העולמות, וזהו הנה מקום אתי הוא מקומו ש"ע כו', והוא מפרש דהמקום הוא העיגול הגדול שזהו אור החלל המקיף כו', אך לפמ"ש בלקו"ת מהאריז"ל ע"פ הנה מקום אתי זה תבין בסוד הצמצום שנת' אצלינו שעשה הקב"ה מקום בתוך אותו הצמצום לעולמות כו', מובן שזהו בחי' הרשימו שנשאר ע"י הצמצום כו', וזהו ג"כ ענין מקום שנז' בע"ח בתחלתו בהג"ה וכמשנת"ל, וכמ"ש במ"א שיש ב' דעות מהו בחי' המקום, ומבו' שם
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.