א'שכט

בבחי' אור מקיף מלמעלמ"ט וכמשנת"ל דהמתקה זו הוא בבחי' כח חסד הנבדל בערך וממתק את הגבו', וכמו"כ מהפך את החשך שלא בבחי' התעסקות כלל רק שממילא נמתק ע"י גילוי אור חסד עליון כו', אך המתקה הג' שהגבו' מצ"ע נמתקים ה"ז בבחי' או"ח מלמטלמ"ע שהחשך מתעורר ועולה, וכמו מ"ת בוכין כו' וכמו תשובת הבע"ת שזהו בבחי' או"ח דוקא כו'. וזהו ג"כ כללות ההפרש בין הבירור דש' מ"ה והבירור דש' ב"ן, דהבירור דש' מ"ה הוא בבחי' או"י שע"י גילוי אור ש' מ"ה מתברר ממילא ונכלל בקדושת האלקות כו', והבירור דש' ב"ן הוא בבחי' או"ח בעבודה ויגיעה כו' (והגם דמ"ה וב"ן הן רצו"ש וכמ"ש רוח האדם היא העולה כו' ורוח הבהמה כו', מ"מ בענין הבירור הוא להיפך כו' ועמשנת"ל ד"ה אני לדודי) (וזהו ג"כ ענין קדושה וטהרה דקדושה הוא מלמעלמ"ט וכמארז"ל אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה עד שממילא הוא מואס ברע ובוחר בטוב כו', וטהרה היא מלמטלמ"ע שהאדם מטהר עצמו וכמא' הבא לטהר מסייעין לו רק בבחי' סיוע מלמעלה כו' ועמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ח ע"ב). והגם דבירור דש' ב"ן הוא ג"כ ע"י כח עליון ומ"מ הוא בבחי' או"ח מפני שהוא בבחי' כח נעלם כו'.

וביאור הענין הוא דהנה ידוע שיש אויר ואור דאויר הוא אור יו"ד וכמ"ש בזהר בראשית דט"ז ע"ב, וההפרש בין אויר ואור הוא דאור הוא בחי' גילוי ואויר בחי' העלם כו', דאור נתפס ונרגש בחוש הראות ואויר אינו נתפס ונרגש כו', והאש היסודי שהוא עצם חשוך כמ"ש הרמב"ן בפי' עה"ת שעז"נ וחשך ע"פ תהום נק' ג"כ אויר, וכמ"ש הספורנו שם ע"פ וחשך ע"פ תהום הוא האויר החשוך הנאצל, וכת' אח"ז שהחלק ממנו הסמוך להגלגל (היינו גלגל הירח וכידוע דיסוד האש הוא תחת גלגל הירח) התלהב בתנועתו והוא האש היסודי, והחלק ממנו הקרוב אל המים קנה אז איזה קור מן המים כו' (א"כ לדבריו מה שנאצל הוא האויר והוא נחלק לאש היסודי ורוח היסודי, דהקרוב אל הגלגל הוא האש היסודי והקרוב אל המים הוא הרוח היסודי כו'), הרי דהאש היסודי הוא אויר והוא חשוך כו', ומה שאויר הוא אור יו"ד היינו בחי' אור כמו שהוא כלול באויר כו'. והנה במאו"א מע' א' סעי' קנ"ג כ' אויר קדמון הוא אויר שאינו נתפס הנשאר במקום פנוי בעת הצמצום, וכן נק' הכתר עליון כי אותיות אמ"ש הם

אויר בכתר מים בחכ' אש בבינה כו', והפרד"ס בערך אויר כ' בשם זהר שה"ש וז"ל כיון דההוא בטישא אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס בגין דאית אוירא דכיא דלא אתפס כלל כו', ופי' הפרד"ס שזהו בחי' הכתר ויש בו ב' בחי', בחי' ראשונה נק' אויר שאינו נתפס והיא המתדבקת ומתאחדת במאציל ונק' אויר קדמון, והבחי' השני' נק' אויר הנתפס קצת כו', ואמרנו נתפס אין הכוונה אצלנו נתפס ממשי אפי' החכ' אינה נתפסת, אמנם פי' הוא שאינו נתפס אפי' לספי' החכ' כי הוא רק מתאחד בא"ס כו', ובשער הגוונים פ"ב כ' הכתר נק' חשך מצד בחי' העלמו מעלה מעלה כו' והיינו בחי' יחודו במאצילו כו' יען שהיא בחי' משתווה המאציל בנאצל כו' (ושם דבחי' אוכם למעלה מזה וי"ל שזהו התכללות הכתר בא"ס ממש כו'). ולפמ"ש במאו"א נר' דאויר קדמון זהו בחי' הרשימו הנשאר במקום החלל כו', וכן משמע ממ"ש במע' ט' סעי' י"ז טהירו נק' כלי הראשון והוא אויר קדמון וכלי הראשון הוא בחי' הרשימו, וכמ"ש בע"ח בשער עגו"י ע"ב בהג"ה דנקודה אמצעית א"ס שם הי' בחי' שרש הדין ונתגלה אח"כ למטה וממנו נעשה המקום שהוא דוגמת הכלי כו', ובזהר"ק בפי'