א'שכז

מחמת שהשה אובדת א"ע שהלכה שובבה ותועה מן הדרך למקום זר ורחוק ביותר עד שלא נמצא מקומה גם בחיפוש גדול, וזה משל לנשמות שנק' אובדות שיצאו מדרך הישר מעולם היחוד לעולם הפירוד כו', שהלכו שובב בדרך לבם למקומות היכלות הטומאה ונתקעו שמה באופן שלא יוכלו לשוב אל אביהם שבשמים כו', וכענין נבלע ישראל בגוים כו' וכפרות הטובות שנבלעו בהרעות ולא נדע כי באו כו', וכאלו נאבדו לגמרי כו', וזהו האובדי' בארץ אשור בריבוי התענוגים הגשמיים כו'. וכאשר יתקע בשופר גדול לעתיד יבואו ויתקבצו גם המה כו', וזהו מצד שהנה"ב בעוצם חומריותו וגסותו ביותר יתעורר בתשובה כו' (ובד"כ זהו כמו ענין הקטרת שזהו בחינת החיות שנבלע בהקלי' דמבו' במ"א שזהו כענין הרע שנהפך לטוב כו'). וידוע דמעין זה דשופר גדול דלעתיד הוא בכל יוה"כ שיש ג"כ גילוי מבחי' שופר זה כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ גם הקל שבקלים מתעורר בתשובה ביוה"כ כו', וזה"ע הקטרת הקטרת לפני ולפנים והיינו העלי' בבחי' פנימיות ועצמות א"ס כו', וכתי' כי בענן אראה אראה בעצמותי ומהותי כו', והוא שבבחי'

ההעלם העצמי דא"ס נמשך בגילוי בענן הקטרת כו', דע"י התשובה שהרע מצ"ע נהפך לטוב נמשך בחי' העלם העצמי דא"ס שלמעלה ממקור כל הגילוים כו'. וכמו בגלות מצרים דכתי' וישמע אלקים את נאקתם ואי' במד"ר נאקת חללים כמד"א ונאק נאקת חלל, וכ' הרד"ק נאקה פי' צעקה, ובהג"ה במכלל שמ"מ אינו נופל אלא על צעקת חלל והיינו צעקת הגוף ונה"ב מיסורי מיתה ר"ל, וזהו וישמע אלקים את נאקתם ותעל שועתם כו' מן העבודה כו' וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י כו' דכ"ז הוא מקושי העבודה ביסורי הגוף ממש כו'. ובעבודה הוא הצעקה מהנה"ב דוקא והו"ע מים תחתונים בוכין אנן בעינן למיהוי כו' (והבכי' דנה"ב הוא ע"י הביטש שמבטשין אותו כו' וכמ"ש במ"א, וזהו שע"י שעבוד הגוף עי"ז נעשה הצעקה ובכי' דמ"ת דנה"ב כו'), וזה מגיע למעלה בבחי' עצמות א"ס דבכים ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו שע"י הבכי' ממשיכים ש' הוי' ממקומו העצמי כו', וכמו ממעמקים קראתיך ה' שממשיכים שם הוי' חדש מבחי' עומק לעומק כו'. וזהו ג"כ ענין תקיעת שופר דעיקרו הוא בחי' הצעקה מעומקא דלבא שזהו התקיעה הראשונה

כו' כנודע, וצ"ל בשופר של איל דוקא בחי' בהמה כדי להיות ג"כ בחי' נאקה שהיא הצעקה של הנה"ב כו', ועי"ז אד' הוי' בשופר יתקע בתקיעה האחרונה, וידוע דהוי' בניקוד אלקים הוא בחי' פנימיות הכתר כו' כמ"ש בהבי' דכי כארץ כו', ובשרשו הוא בחי' שמו העצמי דהיינו בחי' העלם העצמי דא"ס כו', וזהו ג"כ וישמע אלקי' את נאקתם ויזכר אלקי' את בריתו כו' והו"ע מה שז"א בעתיקא אחיד ותליא כו'. ובמ"א בענין וגם אני הקימותי את בריתי שזהו בחי' איתן כמו ותשב באיתן כו' והוא בחי' פנימיות עתיק כו'. וזהו שכאשר הגבו' מצ"ע נהפכין לטוב ה"ז ממשיך מבחי' עצמות א"ס בחי' העלם העצמי כו'.

וזהו יתרון המעלה בהמתקה זאת שלמעלה גם מהמתקה הב' שהי' מבחי' חסד גבוה במעלה ומדרי' שמובדל בערך וכמו בחי' חסד דקשוט כו', שעי"ז עצם המר נהפך למתוק והחשך נעשה אור כו' כנ"ל, דכ"ז הוא שההמתקה ע"י החסד שההמשכה עי"ז הוא רק מבחי' הגילוים דאוא"ס ב"ה, וגם שנמשך בחי' אור העצמי מ"מ ה"ז הכל מבחי' מקור האור והגילוי או מבחי' מקור למקור עכ"פ כו'