א'שכה

דמשו"ז בא הגילוי רק בהנשמה שיש בה בחי' הביטול דמ"ה לא בחומר הגוף כו' (וכמו שבנה"א יכול להיות הביטול דה' אחד ובנה"ב רק הביטול דבשכמל"ו כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה בכ"ה בכסלו), אבל בגילויו כמו שהוא אז גם הגופים החומריים כמו שהן בבחי' יש ודבר יהיו בבחי' ביטול דאין ממש כו'. וא"כ ה"ז המשכת דמ"ה ביש דגופים כמו שהוא למעלה בבחי' אין כו'. וכמו"כ הוא המשכת הצדיקים שממשיכים בחי' גילוי ש' מ"ה בגופם החומרי ובענינים הגשמיים שלהם שהן בבחי' אין ממש, והיינו דכמו שהן בבחי' יש ה"ה בבחי' אין ומ"ה ממש כו', רק דלעתיד יהי' זה בכללות העולם (ויהי' בגילוי ממש כמו למעלה בשרשו כו' כנ"ל), וצדיקים הוא שממשיכים כן בחלקם בעולם כו' (ומ"מ ממשיכים הגילוי גם בכללות העולם שהן בבחי' ביטול יותר והיינו בבחי' הביטול דמ"ה כו'), וזהו עבודת הצדיקים שממשיכים גילוי ש' מ"ה ובא בבחי' יש ודבר מ"ה כו', והיינו שהדבר היש עם היותו בבחי' יש ודבר ה"ה בבחי' אין דש' מ"ה ממש כו'. וזהו שהאור בא במקום החשך והחשך נעשה אור כו', והיינו שהחשך נהפך בעצם

מהותו ונעשה אור שהוא בחי' האור ממש כו', והוא עבודת הצ"ג שבחי' מ"ה העליון כמו שהוא ה"ה בא להיות הוא עצמו בבחי' יש ודבר בגופים ובחומריות שלהם כו' שהחומריות הוא בחי' האין דמ"ה ממש כו' (וכמו המן כו'), וזהו שהחשך נעשה אור ממש והוא בחי' האור דש' מ"ה כו'.

אמנם יש אופן ג' בהמתקת הגבורות והוא שהגבורות נמתקין מצ"ע שלא ע"י בחי' החסדים כלל, והוא עיקר ההמתקה האמיתית שעז"א אין הגבורות נמתקין אלא בשרשן בשרשן העצמי דוקא כו'. ויובן זה מענין הקטרת דידוע בזהר ובכתהאריז"ל דענין הקטרת הוא המתקת הגבו' בשרשן (ועמשנת"ל ד"ה הללו ובהדרושי' שאח"ז), וההמתקה היא שנמתקין מצ"ע דוקא כו', וכמו הקטרת עצמן הרי הן דברים חריפים ביותר ואינן דבר מאכל אדרבא הן כמו סמים המזיקין לנפש ונעשים בשמים שמריחים ריח טוב וחזק ביותר מצד חריפותם וקשיותם דוקא כו', וכמו"כ הוא ענין הקטרת ברוחניות שהוא להמתיק כל הדינין הקשין בשרשן שנהפכין לטוב ממש והוא שהרע נהפך לטוב ממש כו'. שזהו ההפרש בין קרבנות לקטרת דקרבנות הם ג"כ בחי' ריח וכמ"ש ריח ניחוח כו' רק שזהו ריח מדבר הנאכל כו', והקטורת הוא ריח מהדבר הבלתי נאכל כו', והיינו שהרע נהפך לטוב כו' (ובע"ח כ' שזהו החיות דקדושה שבתוך הקלי' כו', אך זהו החיות שנבלע בתוכם כו' וכמשנת"ל מזה). וכידוע בהבושם הנק' מור שהוא דם חי' הנק' ידוע שנהפך

בעצמו ונעשה בושם טוב כו', ויש דיעה שמותר באכילה, וענינו ברוחניות הוא שהזדונות נעשים כזכיות כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה חייב אינש לבסומי דרוה"ב, והו"ע התשובה דבע"ת אמיתיים מעומק ופנימיות נפשם במרירות עצומה על עוצם ריחוקם ע"י העוונות ופשעים ר"ל שמתמרמר בנפשו עד שמואס בחייו ממש כו', שעי"ז נהפך בעצם מהותו מרע גמור לטוב ממש כו', ולא כמו הבירור דיצה"ר ונה"ב שע"י העבודה שע"פ טו"ד שאין זה בעצם המהות, משא"כ ע"י התשובה נהפך בעצם מהותו כו'. והעיקר הוא בהתשובה הבאה ע"י התעוררות הנה"ב בעצמו שלו צר מאד מהענינים שלו שזה מגיע בעומק נפשו ביותר כו', דהנה הנה"א הגם שלו נוגע הריחוק יותר שהרי הוא ממדרי' הקדושה, ואפי' נשמה הנמוכה ושפלה