א'שכד

ש' מ"ה זהו מבחי' עצמות א"ס (בחי' ע"ב דא"ק כו') רק שבא בדרך בקיעה דהיינו שמתעלם האור כו', ואין זה הארה לבד כ"א העצם שמתעלם כמו שהוא בעצם כו' יעו"ש. ונת' שם דמשו"ז יש חילוקי מדרי' בש' מ"ה שבעולמות, דבחי' ש' מ"ה יש בכל העולמות והכל הוא בבחי' עצמי, ומ"מ אינו דומה בחי' מ"ה דאצי' ומ"ה דברי' עד בחי' מ"ה דעשי' כו' שזהו מפני שמתעלם כו', שבאם הי' מאיר בחי' ש' מ"ה כמו שהוא בגילוי ממש הי' הביטול דמ"ה יורד ונכנס בנבראים בתוך תוכם בכל חלקי חומרם והי' נרגש בהם בחי' העצמות דא"ס גם בגופם החומרי והיו בבחי' הביטול במציאות ממש וכמו כל עצמותי תאמרנה כו' וכמש"ש (בד"ה את קרבני לחמי כו'). והנה הצדיקים בעבודתם ממשיכים בחי' ש' מ"ה שיהי' בגילוי כו', דזהו בחי' האור והגילוי שממשיכים בעבודתם למטה כו', שהרי כללות ענין ירידת הנשמות הוא להמשיך גילוי אלקות למטה כמשנת"ל, וצדיקים שהן בבחי' מ"ה ה"ה ממשיכים גילוי הש' מ"ה כו', דכפי ההשתל' הרי בחי' ש' מ"ה בא בלבוש והעלם כלי הפנים והמצח עד"מ דמשו"ז אין בנבראים הביטול דש' מ"ה

ממש כו', והצדיקים ממשיכים שהש' מ"ה יהי' בגילוי בירידת עצם המהות בלי לבוש והסתר דכלי הפנים והמצח כו' (וכמו שיהי' לעתיד דלא יכנף עוד מוריך שלא יהיו בחי' לבושים המסתירים כו' ויהי' אז גילוי ש' מ"ה בנבראים שיהיו בתכלית הביטול דאין האלקי העצמי כו'). אך איך אפשר שיהי' בחי' מ"ה העליון בא בלא כלי הפנים כו' (ונר' דלעתיד יהי' כך וכמ"ש ולא יכנף כו' והיו עיניך רואות כו', רק איך אפשר שיהי' עתה באופן כזה כו'). הענין הוא דהמשכת ש' מ"ה אינו בא בגילוי בבחי' אין הרוחני אלא המשכתו בא למטה בבחי' יש ודבר מ"ה דוקא, שהוא ענין גילוי בחי' אין ומ"ה בבחי' יש למטה כמו שהוא בבחי' אין למטה בשוה ממש כו'. והדוגמא לזה הוא המן דכמו שבא למטה הי' מזונא דחוכמתא ממש כו', וכתי' ויקראו אותו מן כי לא ידעו מה הוא והיינו שהי' מבחי' לא ידע ולא אתיידע בחי' ג"ר דעתיק כו' וכמשנת"ל (ד"ה ראשי המטות הד'), ולכן לא הי' בו פסולת ולא הי' בו מדידה כלל כו' וכמש"ש (ד"ה אלה הדברים), ומ"מ הי' למטה בציור מאכל גשמי ודכו אותו במדוכה ובשלו אותו כו',

והוא שהאין האלקי בא בבחי' יש והוא בשוה כמו האין ממש כו' (ומ"מ אין זה כמו שהוא בשרשו ממש למעלה דמשו"ז לא ירד המן בשבת והוא רק בבחי' עלי' בסעודה שלישית דשבת וכמשנת"ל באורך, וה"ז כמו פנימיות אבא שהוא פנימיות עתיק ואינו כמו פנימיות עתיק ממש כו' וכמשנת"ל וכמ"ש במ"א, וזהו ההפרש בין המשכת צדיקים עכשיו ובין לעתיד שיהי' כמו שהוא בשרשו ממש כו'). וכמו"כ באכילה דשבת דהעונג הגשמי בצדיקים הוא עונג אלקי ממש וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו כו' וכמשנת"ל בענין המן, והוא לאחר התפלה דשבת שהיא בחי' אהבה בתענוגים כמ"ש אז תתענג על ה' כו' (ועמשנת"ל ד"ה והי' כי תבוא הב'), שבזה ממשיכים גילוי בחי' ש' מ"ה שיהי' בלי לבוש כו', ובא בסעודה דשבת בעונג גשמי דהעונג הגשמי הוא עונג אלקי ממש כו'. ויובן זה כמו בדוגמא דלעתיד דכתי' וראו כל בשר כו' הרי גם החומר דכל בשר יבוא הביטול דמ"ה כמו בהנשמה ממש, לפי שיהי' נתפס בחי' מ"ה העליון גם בכלי הגוף דכל בשר, שזהו בחי' גילוי המשכת האין ומ"ה האלקי בבחי' יש ודבר דחומר הגופים שיהי' בהם ג"כ

בחי' בטול העליון כמו בנשמות ממש בשוה כו', וזהו מפני שיהי' המשכת בחי' מ"ה העליון שלא דרך מעבר לבד בבחי' התעלמות כמו עכשיו