א'שכג

מבחי' אור עליון דש' מ"ה המברר כו' (דהבירור דבדרך מלמטלמ"ע הוא רק מהארת ש' מ"ה שבש' הב"ן והבירור הוא בירור דב"ן, והבירור דמלמעלמ"ט הוא הבירור דמ"ה כו' ועמשנת"ל וידבר כו' פנחס כו' הב'). ועם היות שהבירור הוא באופן נעלה יותר שנעשה טוב ממש ולא בדרך מלחמה כו', ה"ז שנעשה בדרך ממילא ע"י האור כו', ובזה יש ג"כ שהוא בדרך התעסקות וכמו"כ בתושבע"פ שזהו ע"י ההתעסקות בהענינים הגשמיים ובטענות דאמת ושקר כו', ומ"מ הוא בדרך ממילא כו'. והדוגמא לזה כמו בהמסעות שהלכו במדבר והארון הי' הורג הנחשים והעקרבים והי' מיישר לפניהם הדרך וכמ"ש וארון ברית אלקי' הולך כו', שז"ע הבירור שהי' ע"י הילוך במדבר, מ"מ לא הי' בדרך מלחמה רק שנתבטל הרע ממילא כו' (ועיקרו הוא בבחי' דחיית הרע כו'). ועיקר הבירור דש' מ"ה הוא שלא בדרך התעסקות כלל, וכמו בזמן בהמק"ד שהי' הבירור בדרך ממילא ע"י ש' מ"ה דאצי' כו' וכמ"ש בלקו"ת בהבי' דבמד"ס באוה"מ (והי' הבירור בבחי' אתהפכא ממש, וכמו שלמה המע"ה שהיו כולם נכנעים ובטלים איליו כו'). וא"כ הרי בהמתקה

זאת העיקר הוא בחי' האור כו', ומה שהחשך נעשה אור הוא שהאור בא במקום החשך ונעשה החשך אור ממש כו', אבל אין זה שהחשך מצ"ע נעשה אור (דאז הוא בחי' אור החשך וכמו הענן והחשך ויאר כו' וכמשי"ת), אלא שע"י האור נעשה החשך אור (וה"ז אור דבחי' אור והיינו שהחשך הוא כמו האור ממש אבל לא אור החשך כו'), ובודאי הוא דמה שהחשך נעשה אור ה"ז למעלה מהאור מצ"ע מ"מ הרי כ"ז הוא האור, רק שזהו שהחשך נעשה ג"כ אור מפני שבא האור במקום החשך והוא אור נעלה ביותר עד שעושה גם את החשך לאור כו', שהרי גם חשך לא יחשיך ממך כו', וע"כ בכח אור עליון ובחי' הפנימיות דאוא"ס (שממשיכים ע"י אהבה בתענוגים וע"י התורה בבחי' גילוי המאור שבה כו') לעשות גם החשך אור כו'. והדוגמא לזה הוא כמו במ"ת דכתי' וירד ה' על ה"ס שהי' גילוי אוא"ס ממש למטה ולפי שעה הי' המטה כמו המעלה ממש, וכמ"ש וה"ס עשן כלו שזהו שנכלל במדרי' הקדושה ממש שז"ע העשן כו' כמ"ש במ"א, והוא מפני שירד עליו ה' באש כו' וכל הנוגע בהר כו' שנעשה קדש כו', וכמו"כ במ"ת נעשו דברים הגשמיים במדרי'

הקדושה בהמצות שניתנו בגשמיות דוקא כו', דעד מ"ת הי' העבודה ברוחניות כו', דקיימו האבות כל התורה והכל ברוחניות והדברים הגשמיים היו בבחי' חשך כו', ומרע"ה המשיך את האור למטה שהחשך נעשה אור כו', והוא שהקלף דתפילין וצמר הציצית ואתרוג הגשמי וכה"ג נעשה בבחי' אור ממש שהן רצה"ע ממש כו', וזהו שהאור בא במקום החשך ועושה את החשך לאור כו'. וכן הוא בקרבנות שמקדיש בהמה שאו' ה"ז עולה ה"ז קרבן שנעשה הבהמה קדש והבשר אח"כ היא בשר קדש כו', ויותר דוגמא לזה הוא אכילת הכהנים דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כו' שזה אכילת אדם ש' מ"ה, שלמעלה מאכילת המזבח בחי' ש' ב"ן דאש תמיד תוקד כו' שהוא בחי' ביטל דש' ב"ן לבד בבחי' ביטול היש כו', ואכילת אדם הוא שנכלל ממש בבחי' ש' מ"ה דאצי' כו', וכן הוא באכילת הצדיקים ובסעודות דשבת דצדיק אוכל לשובע נפשו כו'. דכ"ז הוא שע"י האור נעשה החשך בבחי' אור ממש כו'.

וביאור שרש הענין הוא דהנה נת"ל (ד"ה חקת התורה הג' ובהדרושי' שאח"ז) בענין ש' מ"ה היוצא ממצחא דא"ק שזהו עד"מ כמו בהארת פנים והמצח מאיר בחי' פנימיות ועצמות הנפש רק שזהו ע"י הפסק המצח והפנים כו', וכמו"כ