א'שכא

יכלי למסבל כו' ה"ה יוצאה מגדר הגבלתה כו', ועי"ז גם מזג הטבעי שבלב שהן המדות משתנים ג"כ ויוצאים מהטבעית שלהם כו'. ומ"מ אין זה שנהפך מהותו לגמרי להיות מואס ברע שהרע נהפך לטוב גמור, שזהו מדרי' צדיק גמור בעבודה דאהבה בתענוגים שלמעלה ממדרי' אהבה עזה כרשפי אש כו' כמ"ש בסש"ב פ"ט, ואה"ר הנ"ל י"ל שזהו מדרי' צדיק שאינו גמור שלמעלה ממדרי' הבינוני שעבודתו היא בבחי' אהבה שע"פ טו"ד כו', וצדיק שאינו גמור הוא שיש בו גם בחי' אה"ר דרעו"ד שעושה שינוי בעצם החומרי הטבעי, והוא שאינו צריך מלחמה כלל ללחום עם הנה"ב שאינו מתאווה כלל שום תענוג גשמי ולא יעלה לו שום דברי שטות במחשבתו בתאוות גשמיים כו' (וה"ז שהרע אינו פועל מאומה כו' כנ"ל), אבל אינו מואס ברע ולא נהפך עדיין התענוג הגשמי להיות בבחי' אהבת ה' כו'. וכ"ז הוא בכלל ההמתקה שע"י התגברות ריבוי החסדים כו'.

אמנם המתקה הב' שהגבו' נהפך לחסד ממש הוא כאשר בחי' החסד הממתיק הוא ממדרי' גבוה שנבדל בערך לגמרי, וכמו בחי' חסד דקשוט שהוא בחי' חסד דעתיק שנעתק ונבדל מכל ההשתל' כו', ואופן ההמתקה היא לא בבחי' התערבות והתגברות אלא שבהגלות נגלות אור העליון ממילא נהפך הדין לחסד ורחמים כו', וכמו באור פני מלך חיים כו' וכמו בהגלות נגלות אור פני מלך ברב חסד העצמי ממש אז גם הקטיגור נעשה סניגור בראותו ברצון הטוב והחסד הפשוט של המלך בהארת אור פניו ברב חסד וטוב, שאז א"צ להמתיק כח הדין של המקטרג באיזה הארת אור חסד לזכות בטענות וטעמים כלל, דמאחר שרואה הארת פני המלך ברב טוב וחסד נהפך גם הוא לסניגור ממש כו'. וכמו בר"ה שהוא יום הדין ויבואו בני האלקים שהן כחות הדינין לקטרג ויבא גם השטן בתוכם בבחי' גבורות קשות כו' וכמשנת"ל, אך בראות פני מלך ברב חסד וטוב שזהו שממשיכים נש"י ע"י השופר מבחי' פנימיות ועצמות דאוא"ס ב"ה, וכמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שעי"ז ה' באור פניך יהלכון בבחי' גילוי אור פני מלך כו', אז נמתק ונהפך

לסניגור כו', וכמא' כד אנפהא דמלכא נהירין כל דינין מתכפיין ומתעברין כו' (וכמ"ש במ"א עד"מ מחייבי מיתה ר"ל כשפוגעים בהמלך נמחל להם העון לגמרי והרי אינו מעיין בדינם כלל לזכותם רק משום באור פני מלך חיים כו'). והדוגמא לזה כמו במי מרה דכתי' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים והרי אין זה דתערובות מתיקות העץ התגברו על המים המרים והמתיקן, רק שזהו שע"י העץ נמתקו המים ממילא כו', והוא כמ"ש בזהר הנ"ל דהעץ הי' מעץ החיים שאין שם שורש אחיזה לרע ודין קשה דגבו' כלל, כי עה"ח הוא עצם מקור החיים והטוב כו', ונק' אילנא דחיי שנמשך משם כל החיים והטוב דחסדים מתוקים וטובים בעצם שאין בהם נטי' לדין וגבו' כלל וכלל, וע"כ אין שם אחיזה למות כלל (דעש"ז נק' עה"ח כו'), וכמ"ש ימותו ולא בחכמה כו' והיינו בחי' פנימיות החכ' שלא הי' שם שבירה כו', וע"כ כשהשליך לעץ זה במי מרה הגם שהיו מים מרירין בעצם מבחי' גבו' קשות לגמרי הרי נמתקו המים המרים הללו ונהפכו למתיקות בעצם כו', ולא הי' זה ע"י תערובות המתיקות דעץ זה כו', אלא להיות

שהוא מבחי' עה"ח שכולו חסד וטוב בעצם כו' בכחו להפוך כל מר למתוק בהיפך בעצם מהותו כו'. וכן הוא בתורה שהיא בחי' עה"ח וכמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה שהיא בחי' חיים וטוב בעצם שאין שם אחיזה למות ורע כלל, ולכן דברי תורה אינן מקבלין טומאה כו' וכתי' חיים הם למוצאיהם שהיא בחי' מקור החיים והטוב כו', וע"כ בכח התורה