א'שיז

כו'), ויותר נר' שזהו שפנימיות הכוונה היא לש"ש רק שבחיצוניות נראה שאוכל בתאוה ח"ו, כמ"ש בענין הרמאות דיעקב דכתי' בא אחיך במרמה כו', ומבו' שם בשם לק"א מהמגיד נ"ע דבהעלות מח"ז באדם (היינו בצדיקים) גם מתאוה מותרת כממון וכיוצא זה ההרהור מ"מ בחי' רע הוא, וכאשר מגביר עליו האהבה אלקית דקדושה ומתבטלת זהו"ע הניצוח שבא לקדושה יתרון אור ביתר שאת ע"י שהניח עצמו תחלה. וענין ההנחה אינו שיחשוב מח"ז בתחלה ח"ו אלא שאם נפלה פתאום אל יפול לבו מזה אלא יגביר עלי' האהבה לה' כו', וע"י שמתבונן בה איך להעלותה ה"ז כמתאבק עם המנוול שיתנוול גם הוא בהאבקו עמו, מפני שיש באיבוקו עמו קצת ניצוח המנוול לפי שעה כו' רק שהוא בדקות מאד ומתגבר עליו באור האהבה כו', ולא כל אדם יכול ללחום בהניצוח ויכול ליפול ח"ו, וע"כ ע"ה אסור לאכול בשר כו', ורק במדרי' הצדיקים יכול להיות הניצוח הזה כו' שתחלתה היא בדקות מאוד וסופה הוא בבחי' ניצוח ובבחי' יתרון אור כו'. ומ"מ י"ל דזה במדרי' צדיק שאינו גמור, אבל במדרי' צ"ג אינו שייך הנחה כלל כו',

וכמו שנת' בענין הנ"ל בשם הע"ח שער הארת המוחין פ"ג דכאשר המל' מקבלת מבחי' פלא עליון אז אין מקום ושרש כלל וכלל ליניקת החיצונים גם לא מבחי' הלבושים, וכשהמל' היא בבחי' אלקי' דכתי' מלך אלקי' כו' אז יכול להיות איזה יניקה מבחי' החיצוניות כו'. וא"כ י"ל דבמדרי' צ"ג שעבודתם הוא בבחי' אהבה בתענוגים אינו שייך שום אחיזה ושום הנחה כלל כו', ואפשר דמ"ש בסש"ב פכ"ח בענין העלאת המדות של המח"ז כו' הוא גם בצ"ג, וכמש"ש שאין נופלים להם מח"ז שלהם כ"א משל אחרים כו' שאין בזה שום התפעלות כלל אף לא במקצת דמקצת, וההעלאה אינו בדרך התאבקות כ"א שמתתקנת ומתעלה ממילא בהתגלות אור עצמות אלקות בנפשו בעבודתו באה"ר בתענוגים כו'). וכמו"כ הוא למעלה בבחי' חו"ג דסדר השתל' דז"א הוא רובו חסדים שהחסד מתגבר על הגבו' ומ"מ הרי יש גם מדת הגבו' כו' (וגם בחי' החסד אינו כמו בחי' החסד שלמעלה מהשתל' כו'), וכן הוא בכללות בחי' חסדים דז"א וגבורות דמל' שהמל' הוא בבחי' רצוא תמיד בבחי' רשפי אש התשוקה והצמאון ונק' הצמאה כו', וכמו ואל אישך תשוקתך בהתלהבות רשפי אש כו', ונמתקים הגבו' ע"י בחי' המשכת מ"ד דז"א וכמא' אתבשמת נוק' ועביד נייחא לה כו'.

אמנם האופן הב' בהמתקת הגבו' הוא שהגבו' עצמן נמתקים ונעשים חסדים, וכמא' מאן דמהפך מרירו למיתקא כו' שהמרירות בעצם נהפך למתיקות בעצם, ולא שבא סיבת השתנות המרירות למתיקות ע"י ד"א זולתו הממתיק אותו (כמו מים המרים שנמתקים ע"י ריבוי המים היפים כו'), אלא אותו הדבר המר בעצמו נהפך למתיקות כו', וכמו דם נעכר ונעשה חלב שהדם הוא בחי' גבו' וחלב חסד כו' ונהפך גבורת הדם ונעשה חלב בבחי' חסדי' כו', וכמו ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו והוא שהקטיגר נעשה סניגר כו', והוא מצד הארת אור פני מלך נהפך הקטיגר ונעשה לסניגר כו'. וכמו"כ בעבודה הוא שהרע בעצם מהותו נהפך לטוב, וכענין מואס ברע וכמו שנאו רע כו', ולא בבחי' אתכפי' בלבד שזהו רק בחי' חלישות בלבד שנעשה ע"י דבר המנגד כו' כנ"ל, והוא בבחי' התפשטות בלבד אבל בעצם מהותו לא נהפך כלל כו', משא"כ ענין מואס ברע הוא שמואס בעיקר הרע ומבערו לגמרי מכל וכל כו' והוא מתהפך בעצם מהותו לטוב כו', וכמו התהפכות התאוה רעה באש זרה הבוער בקרבו שנהפך להיות בבחי' התלהבות אש אלקי ברשפי אש התשוקה