א'שטו

ודוד עבדי נשיא עליהם כו' עד דוד הגדיל כו' וכמ"ש במ"א בענין יהונתן ודוד כו'), כ"א מה שע"י הנצוצות נמשך בחי' תוס' אור כו'. וכ"ז הוא מפני שבעבודה למטה בבחי' הבירור וזיכוך א"ז בבחי' אתהפכא ממש כו', שהרי מה שבהתגלות הכחות דנה"א נעשה חלישות הכחות דנה"ב ואף גם מה שהנה"ב בא לידי אהבה ורצוא כו', הרי אין זה ביטל בעצם מהותו כ"א בבחי' התפשטות שלו כו' וכמ"ש בסש"ב, ואפי' מה שהנה"ב מתעורר בעצמו כנ"ל אין זה שנהפך מהותו בזה, הגם שזהו יותר בעצם מהותו מ"מ אין זה בבחי' אתהפכא כו', והיינו דכ"ז הוא רק בחי' הבירור והזיכוך דנה"ב וכן בכל הדברים התחתונים כו', וכמו"כ בבחי' הכלים למעלה הוא בחי' זיכוך הכלים כו', ואתהפכא חשוכא לנהורא ממש הוא בעבודת צדיקים גמורים בבחי' אה"ר בתענוגים ובבע"ת אמיתיים כו' (וכמשי"ת), ובהעבודה שאינו בבחי' אתהפכא ממש הוא רק שמוסיף ומרחיב גבול הקדושה בבחי' תוס' אור כו' (שזהו ג"כ מדרי' גבוה ונעלה מאוד כו' וכנ"ל). ונמצא דכ"ז הוא מה שהאור דוחה את החשך לא שהחשך עצמו מאיר כו', וזהו כללות הענין

שנת"ל בענין יחוד הוי' ואלקי' ע"י היפוך הצמצום בבחי' רצו"ש כו' כמשנת"ל באורך, כ"ז הוא בחי' דחיות החשך והתגברות האור כו', והיינו שיהי' גילוי ש' הוי' כמו שהוא בעצם ויהי' בבחי' גילוי ממש בש' אלקי' כו', ואתהפכא חשוכא לנהורא הוא שהש' אלקים עצמו יאיר כו'. אמנם בענין אתהפכא חשוכא לנהורא יש בזה ג"כ ב' אופנים, והוא אם החשך מצ"ע מתהפכא לנהורא, או שמתהפך ע"י האור שהאור מהפך את החשך כו', ועם היות שבשניהם הוא שהחשך נהפך לאור, יש בזה הפרש גדול, דכאשר החשך מתהפך מצ"ע הוא שהחשך עצמו נעשה אור, וכאשר ההתהפכות הוא ע"י האור הוא שהאור בא במקום החשך כו', דעם היות שהחשך נעשה אור אין זה שהחשך עצמו נעשה אור כ"א שהאור בא במקום החשך והיינו שהחשך הוא עצמו האור כו'.

וביאור הענין ילה"ק מ"ש ויבאו מרתה ולא יכלו כו' כי מרים הם כו' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, ואי' במד"ר בשלח פ' כ"ג ובפ' ויקהל פ"נ הה"ד כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמי' ל'), ממכות שאני מכה בהם אני מרפא אותך כו', צא ולמד ממרה שהורה למשה דבר מר והשליך למים ונמתקו המים כו', איזה עץ הי' י"א זית וי"א ערבה וי"א הרדפוני הי' מ"מ עץ מר הי' והמתיק המים המרים כו', וכן אתה מוצא באלישע שהמתיק המים במלח כו', ובזהר בשלח ד"ס ריש ע"ב אי' אין עץ אלא תורה שנא' עץ חיים היא כו' ונמצא לפי הזהר הי' העץ עה"ח כו'. והענין דהנה מי מרה הן בחי' הגבורות וכמ"ש במאו"א אות מ"ם סט"ז מים בבחי' החסדים וגם בבחי' הגבורות כו', ובי"נ שם שכ"ה בזהר ע"פ יהי' רקיע ועמ"ש בזהר בראשית די"ז ע"א ובמק"מ דמים עילאין ותתאין הן בחי' חו"ג, ושם סע"ב בזהר שהן בחי' דכר ונוק' כו', ועמ"ש במק"מ פ' ויקרא ד' יו"ד ע"ב דמים עילאין הן בחי' חסדים שנכללים בז"א ומים תתאין הן בחי' גבורות דז"א שנמשכים במל' כו', ובמאו"א שם סצ"ב

מר מצד הדינים כו', גם המל' נק' מרה כו' כי הדינים גוברים בה כו', ובסצ"ד מרה נק' לילית כו', והיינו דבבחי' הגבו' ודינים דמל' הוא אחיזת החיצונים כנודע, וז"ע מי מרה בחי' ק"נ שנאחז בבחי' הגבו' כו', וההמתקה דמי המרה הי' שהגבורות עצמן נמתקו ונהפכו לחסדים כו', וז"ש ויורהו ה' עץ כו' וימתקו כו' דמובן ע"פ פשוט דאינו בערך שהעץ ימתיק המים אפי' יהי' מתוק ביותר, רק ההמתקה היא שהמר נעשה מתוק בעצם כו', וכמ"ש בזהר בשלח שם שזהו ע' קטיגר