א'שי

באלקות כו', ונעשה התגברות הצורה על החומר עד שאינו שייך כלל להענינים החומריים, כי אור הצורה האלקית מאיר בו בגילוי והחומר מתבטל לגמרי מפני אור הצורה כו', וכאשר כ"ז הוא גם בהשגה בשכל הטבעי דנה"ב (והיינו שההתבוננות היא לא רק השגת הענין בהשכל האלקי דנה"א רק שהשכל הטבעי יבין וישיג ג"כ כו', ואין זה שמביא את הענינים בהתלבשות יותר היינו בדברי' והסברים מוחשים יותר בכדי שיובן גם בשכל הטבעי, כ"א שהענין כמו שהוא מביא אותו בהשגת שכל הטבעי ג"כ, ובאמת הוא בבחי' העלאה שמעלה את השכל הטבעי שגם בו מושג ומורגש הענין כו'), ובפרט בהתבוננות הנ"ל בענין התהוות וגדולת ה' בהתהוות העולמות כו', וההתבוננות בהחיות אלקי והו"ע לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך איך שהוא חיי העולם בכלל וחיי נפשו בפרט (והיינו שהאדם הוא תכלית הכוונה ובו הוא אור וחיות פנימי יותר כו', אבל גם בכל העולמות ובכל הנבראים הוא בבחי' אור וחיות פרטי כו'), וכאשר כ"ז הוא בשכל הטבעי ג"כ שמשיג את הענין ה"ז עושה הביטול בנה"ב שירצה באלקות כו'. וע"י שמאיר האדם

מאיר חלקו בעולם וגם ממשיך גילוי אלקות בעולם כו', שע"י העבודה וההתעסקות בהתבוננות אלקי ובהתעוררות אהוי"ר ועוסק התומ"צ (שזהו תכלית הכוונה בהתעוררות אהוי"ר כו', כמ"ש בסש"ב שאהבה היא מקור רמ"ח מ"ע ויראה מקור שס"ה ל"ת כו'), ממשיך עי"ז גילוי אלקות בעולם להאיר חשך העולם כו', וזהו תכלית בריאת האדם למטה להאיר את החשך כו'.

אמנם עיקר הענין דלהאיר את החשך הוא לא רק מה שהאור דוחה את החשך כ"א שהחשך יהפוך ויהי' אור כו'. דהנה ידוע שיש ב' דיעות בענין החשך אם החשך הוא רק העדר האור ואינו מהות בריאה בפ"ע (וא"כ צריך שיוקדם אור לחשך ואז שייך לומר שהחשך הוא העדר האור, או במקום שלא הגיע האור מעולם שהחשך שורה שם שזהו ג"כ העדר האור, אך זהו דוקא כשיש מציאות האור אז שייך ענין החשך שהוא ההעדר כו'), או שהחשך הוא בריאה בפ"ע שגם בלא אור שייך מציאת החשך (ויכול להיות שקדום אל האור אשר כן הוא באמת כו'). והאמת הוא שהחשך הוא בריאה בפ"ע וכמ"ש וחשך ע"פ תהום שזהו קודם שהי' המא' יהי אור (והרמב"ן בפי' עה"ת כ' שחשך הוא האש היסודי, ולפ"ז הוא מקור האור ועמ"ש בד"ה שחורה אני ונאוה הא', וכאן יתבאר באופן אחר), וכ"כ יוצר אור ובורא חשך הרי שהחשך הוא בריאה בפ"ע, וכן מובן ממארז"ל שהי' אור וחשך משתמשין בערבובי' כו', ואמרו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו', וכן משמעות מש"א גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור דחשך הוא דבר בפ"ע לא רק העדר האור וגולל

אור מפני החשך כו'. ובזה תלוי ג"כ הכוונה בלהאיר את החשך כו', דאם החשך הוא רק העדר האור א"כ הענין להאיר את החשך היינו לדחות את החשך דבמקום שמאיר אור נדחה החשך כו', ואם החשך הוא בריאה בפ"ע הכוונה בלהאיר את החשך אינו רק זאת בלבד לדחות את החשך שהרי מ"מ החשך הוא נמצא כו', כ"א תכלית הכוונה הוא שהחשך יהי' אור כו'. ומ"מ יש ב' הענינים בחשך מה שהוא ברי' בפ"ע ומה שהוא העדר האור, והיינו עצם החשך ומה שהחשך מחשיך על האור שמעלים עליו ומגביל אותו ומונע התפשטות וגילוי האור כו'. ויובן זה עד"מ בכחות הנפש המתלבשים באברי הגוף הרי הכחות באים בהגשמה ובהגבלה בהתלבשות זאת כו', שהרי הכחות בעצם הן רוחניים בעצם מהותם כמו רוחניות הנפש עצמה, ועם היותם רק כחות שהן גילוים פרטים מהנפש בבחי' חכ' ובינה וחסד כו' שהנפש