א'שט

שאינו רוצה בהענינים הגשמיים והחומריים ומתרחק מהם כו', ובפרט אם ההתבוננות היא גם בהשכל הטבעי היינו שגם הנה"ב יבין וישיג את הענין האלקי ה"ז פועל ביטול גם בנה"ב שאין רצונו בהענינים החומריים ורוצה באלקות כו', וכן ההתבוננות באלקות שבא בבחי' התלבשות בעולם שבזה שייך השגה, דמבשרי אחזה אלוקה דכמו שהאדם מרגיש נפשו אשר בתוכו, דהגם שאינו יודע כלל מהות הנשמה מ"מ הרי מציאותה ידוע לו ויודע ומרגיש אופן מציאותה, שמרגיש בנפשו ענין החיות וענין האור היינו אור נפשו המאיר בו, דגם סומא שלא ראה אור מימיו יודע מ"מ מציאות האור ע"י אור נפשו שמאיר בו, וכמו בהברקת השכל שהוא בבחי' גילוי אור כו'.

והנה ענין אור וחיות בכללות, הנה חיות הוא שבא בבחי' התלבשות ותפיסא ואור הוא שלמעלה מבחי' התלבשות כו', ולמעלה זהו בחי' אור מקיף ואור פנימי כו', וכידוע בהג' לשונות אור חיות וכח הנז' בסש"ב דאור הוא החיות מבחי' סוכ"ע המבו' בסש"ב פמ"ח, וחיות הוא בחי' או"פ המתלבש בעולמות להחיותם שהעולמות מלבישים ומשיגים את ההשפעה כו'. והמשל בזה בנפש הוא דחיות הוא מה שמתלבש בפרטי אברי הגוף להחיותם וכמו כח הראי' בעין וכח השמיעה באזן וכח התנועה ביד כו', ואור הוא בחי' החיות כללי של הנפש שמחי' את הגוף מראשו ועד רגלו בשוה כו', והוא מה שהאדם מרגיש את עצמו בכללות מראשו ועד רגלו כו', ובפרטיות יש גם באו"פ בחי' אור וחיות, וכמו בהתלבשות הכחות זב"ז כמו השכל שמתלבש בהמדות שאור השכל מתעלם בזה ומה שבמורגש ובהתגלות היא המדה, וכמו השכל שבפסק דין ה"ה מצומצם מאד ואינו ניכר בזה כל הרחבת השכל והסברות שבזה, וכמו בקיצורי פס"ד שבשו"ע בלא טעמי ההלכות שאין בזה גילוי אור, דעם היות שכל ענין מדוקדק ע"פ הטעם והסברה שבזה ובדקדוקי

התי' מרומז הטעם כו' מ"מ אין זה בגילוי כלל, וכאשר יודע טעמי ההלכות (כמו בשו"ע רבינו נ"ע) מאיר בזה אור רב יותר ובפרט בהרחבת הענינים והסברות בריבוי גילוי אור, וכן בהתבוננות והשגה אלקית דכשבא בהתפעלות המדה מתעלם האור כו'. וכ"ז הוא מפני שאור השכל הוא בבחי' חיצוניות שבו דבכללות היא בחי' אור השכל השייך אל המדות לא עצמות השכל ממש וע"כ בא בבחי' התלבשות והתעלמות במדות כו', ופנימיות השכל הוא עצמיות השכל שלמעלה מהמדות שאין האור מצומצם ומאיר בגילוי הרבה יותר כו', וממילא גם המדות הבאים מזה הן באופן אחר ואין אור השכל מתעלם בהם כו' וכמשנת"ל בכ"ד. וגם בזה יש הפרש אם בא בלבושי השגה או שכל שאינו בא בלבושי השגה, והיינו שא"א לתפוס אותו בלבושי השגה כ"א בבחי' הפשטה דוקא שאין זה בבחי' תפיסא ממש, והוא מפני מעלת ודקות האור שכלי א"א לבוא בבחי' תפיסא ממש כו', ויותר מזה הוא באור שכל הבא באובנתא דלבא וכמו תבנא דלבא לא כתבי אינשי כו', והוא עומק הסברה שהיא למעלה מהשגה (דער גישמאק פון דער סברה) שזהו האור והחיות של

הסברה וממנה היא נובעת בנביעה רבה מאור השכל כו'. וכאשר האדם מקשר דעתו ומחשבתו בהרגש החילוקים בענינים אלו ישיג וירגיש כמו"כ ברוחניות האלקות ענין בחי' אור וחיות כו', וכן ההתבוננות בענין הע"ס דכללות ענינים הוא בגין דישתמודעון בי' כו', וע"י הרגש מציאות הכחות בעצמו יוכל לידע ולהשיג ענין הע"ס למעלה כו', וכן בפרטי המדרי' דאבי"ע כו'. אשר בכ"ז בהתבוננות טובה ובהעמקת הדעת מאיר בו אור נפשו האלקית ונעשה בבחי' קירוב ובבחי' דביקת