א'שח

ובפרט בכדי שיהי' התהוות העולמות התחתונים בבחי' יש שצ"ל כמה מיעוטים בבחי' השתל' עד שיהי' בחי' מקור ליש כו' וכמשנת"ל (ד"ה ואלה שמות), וההתהוות היא בבחי' העלם והסתר הבורא מהנברא כו', וביותר בהתהוות עולם התחתון שהוא בבחי' העלם והסתר דהאור האלקי ביותר כו', והעיקר הוא מההעלמות וההסתרים שמצד הקלי' והסט"א כו', דהרי קודם חטא עה"ד הי' מ"מ נראה אלקות וכל הנבראים היו בטלים לאלקות כו', וכמ"ש במד"ת ע"פ באו ונשתחווה אמר להם אדה"ר אני ואתם באו ונשתחווה ונכרעה כו', וכמו חמורו של רפב"י שהי' מבהמות בהררי אלף שקודם החטא ולא אכל שאינו מעושר, שזהו מצד זיכוך החומריות וגילוי אלקות שהרגישה שאינו מעושר כו', ומכ"ש האדם שהי' בבחי' זיכוך החומריות ובבחי' גילוי אור שהי' האלקות נראה ונגלה כו', ואחר החטא שנתגשמה החומריות ביותר בבחי' תערובות רע כו' כמ"ש במ"א, ומזה הוא ריבוי החשך וההעלם ביותר כו'.

וע"ז הוא בריאת האדם למטה להאיר את החשך ע"י התגלות אור נפשו האלקית למטה כו', שהרי הנה"א נתלבש בנה"ב הוא בבחי' התלבשות ותפיסא ממש בהנה"ב דבהתגברות החומריות דנה"ב מתעלם האור דנה"א, שזהו מצד ההתלבשות ותפיסא שלו בהנה"ב דהכחות מתצמצמים ומתעלמים בהתלבשות זאת כו' כמשנת"ל (בהתחלת הדרוש ובכ"ד), וע"כ בהתגברות החומריות מתעלמים הכחות דהנה"א והוא בהתגברות החשך בעצמו ובעולם כו', וכאשר מגלה אור נפשו האלקית בעבודה בתפלה בהתעוררות אהוי"ר הבאה ע"י השגה והבנה כו', והוא כאשר מתבונן איך שכל דבר שבעולם נברא וחי מכח אלקי המהווה ומחי' אותו, דהגם שכאו"א מישראל מאמין באמונה שלימה בחידוש העולם מ"מ אין זה גילוי אור, דעם האמונה יכול להיות מ"מ התגברות החשך כו', וכמו גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' דעם היות שמאמין בה' וביכולתו והשגחתו ית' ומ"מ ה"ה היפך ה' לגמרי כו', רק שצריך להיות השגה שכליות בהכרחיות הענין וההתבוננות בזה איך שאין דבר עושה א"ע, וכאשר אנו רואין מציאת יש בהכרח שיתחדש כי יש מיש עד אין שעור לו הוא

שקר מוחלט כמ"ש הרמב"ם במו"נ בההקדמות שלו, וכאשר נמצא מציאת יש בהכרח שקדמו ההעדר ונתחדש מאין ליש כו', מאחר שנתחדש ממילא מובן שאין מציאותו מעצמותו, שהרי מציאותו מעצמותו הוא שלא קדמו ההעדר והוא מחויב המציאות כו', והיש מאחר שקדמו ההעדר ונתחדש ה"ז מכח אלקי המחדש אותו, והכח אלקי הוא תמיד בו שאם הי' מסתלק כרגע הי' חוזר לאין כו' וכמש"א המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב כו'. וכאשר מתבונן ומעמיק דעתו בזה יש לו חיות בזה (ער באקומט א חיות אין דעם) והוא חיות אלקי המאיר נפשו כו', וגם הגשמי גופו אינו נתפס אצלו בגשם כ"כ כי רואה בו ענין אלקי כו' וכמשנת"ל (ד"ה ואלה שמות), ויתבונן בהפלאת ההתהוות איך שהוא דוקא בבחי' התלבשות כח הפועל בהנפעל ומ"מ הוא בבחי' התעלמות בבחי' הבדלה מהנברא כמש"ש בד"ה הנ"ל שזהו דבר והיפוכו כו', ובגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות בריבוי הנבראים וגדולי הנבראים וכמו מה רבו מעשיך ה' ומה גדלו מעשיך כו', שמכ"ז נעשה התפעלות הנפש בבחי' רצוא ובבחי' אהבה לאלקות כו'. ובפרט כאשר מתבונן בחיות האלקי

שבעולמות ומעמיק דעתו באופן האור והחיות שמאיר לו בזה אור אלקי בנפשו והוא בבחי' קירוב ובבחי' דביקות בהאור האלקי ורוצה מאד באלקות כו', דכ"ז פועל החלישות בהנה"ב