א'דש

ז"א הוא סוף עולם הא"ס שבו מתצמצמים כל האורות העליונים שיהי' באפשר להתגלות בבי"ע להיות גילוי אלקות כו', דזהו שנק' זעיר אנפין להיות שזהו בחי' הקטנות דבחי' א"א כו', דכל הארת דא"א שהן בבחי' בל"ג באים בז"א בבחי' הגבלה וצמצום באופן שיוכל להיות הגילוי בבי"ע כו', ובחי' הממוצע שמצד הנבראים הוא בחי' מל' דאצי' דלהיותה בחי' מקור כל הנבראים ע"כ היא פועלת הביטול בכולם (כמשנת"ל ד"ה וידבר כו' פנחס ב"א), והיא המעלה לכל העולמות עמה בבחי' העלאת מ"ן להיות נהפכים ממהות מוגבל למהות אלקות בבחי' אצי' ממש כו', וזהו ג"כ ההתחברות בבחי' אין שהנבראים יהיו בבחי' אין וביטול ויהיו מיוחדים ממש באלקות כו'. וע"ז הוא ירידת המל' בעולמות בי"ע דמל' דברי' נעשית כתר ועתיק ליצי' ומל' דיצי' כתר ועתיק לעשי' בכדי להעלות גם בחי' עשי' ולחברה באלקות כו', וכמו"כ הוא ירידת הנשמה שירדה ונתלבשה בגוף ונה"ב להיות בחי' אתכפי' ואתהפכא חשוכא לנהורא כו', וזהו שא' יהונתן לדוד בחי' מל' דאצי' ושלשת תרד מאד שהיא בחי' הירידה למטה מטה לברר בירורים ולהפכם לאלקות כו', וזהו ושלשת שתעשה שלישי' וכמו נקודת סגל שהיא שלשה נקודות כו'.

והענין הוא כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים שע"פ האדמה דמכל העמים היינו מהבירורים שמבררים עי"ז תהיו לי סגולה כו', דהנה אזלעו"ז עשה אלקי' דכשם שיש מדות בקדושה בחי' חו"ג אהוי"ר שהן בבחי' ביטל, כמו"כ יש חו"ג ואהוי"ר דלעו"ז שהן תכלית הישות כו', כמו ישמעאל שהוא בחי' חסד דקלי' שזה החסד שמצד הגדולה והישות ביותר או כדי לעשות לו שם וכל טיבו דעבדין לגרמי' עבדין כו', דהחסד שלו אינו מצד שרוצה להתחסד דאדרבא צריך הכל לעצמו, וכמו שנא' בישמעאל ידו בכל ות"א הוא צריך לכולא ר"ל שצרכיו מרובים מאד, וע"ד שאמרז"ל רוח גבוה ונפש רחבה בריבוי התאוות ואהבות זרות כו', ומה שעושה חסד לזולתו הוא או משום שאינו תופס מקום אצלו וממילא נותן רק מהמותרות שלו, או שזהו ג"כ לצורך עצמו כו', והוא ההיפך לגמרי מן הקדושה שמדת החסד הוא דוקא מצד הביטול הנק' חסד דמ"ה כו', וכמו אאע"ה שהי' בבחי' ביטול בתכלית וכמ"ש ואנכי עפר ואפר כו', דבחסד זה הוא משפיע עיקר השפע לזולתו ומניח לעצמו רק המותרות כו', משא"כ חסד דישמעאל הוא משבה"כ

דתהו כו' וכמשנת"ל (ד"ה וראיתי אני). וכן במדת הגבו' דלעו"ז הוא מדת הקמצנות לצמצם ביותר מפני שהוא צר עין בעצם וכמו נבל (ש"א כ"ה) כו', ונכלל בזה ג"כ יראה רעה דפן יחסר לחמו ורוצה רק לעצמו הב הב כו', והוא ההיפך מהקדושה דמשמים מיהב יהבי משקל לא שקלי כו'. וגם בחי' הגבו' דקדושה היא בחי' השפעה ואדרבא עיקר החיות וכמו הדם וגבורות גשמיים כו', וכמו ב"ש וב"ה שהן חו"ג מצינו יתרון ההשפעה דב"ש דוקא, וכמו בתרומה בש"א א' משלושים ובה"א א' מארבעים, וכן בלקט ושכחה (בפאה פ"ו מ"ה) שני עומרים שכחה שלשה אינו שכחה כו' ועל כולן בש"א שלשה לעניים כו', והיינו מפני שהגבו' דקדושה היא בחי' ביטול ע"ד איזה גבור הכובש את יצרו להתגבר על עצמו כו'. גם ענין הגבו' הוא לדקדק על עצמו ביותר וגם שמים לא זכו בעיניו שצ"ל בטוב ויופי ביותר כו', ועבודת האדם הוא לברר המדות רעות ולהפוך מחשוכא לנהורא כו' והוא ע"י הביטול דוקא, וכמארז"ל ע"פ לשארית נחלתו לעשות עצמו כשיריים שהוא כמותר בעולם כו', והוא הביטול בבחי' הנחת עצמותו לגמרי שאינו בבחי' מציאות כלל בעצמו אדרבא הוא כמותר ושריים לגמרי כו',