א'רצו

היא בנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף ושכל הטבעי כו' והיינו השגת השכל דנה"א לבד, כי השכל הטבעי א"א לו להבין רק שמלובש בטבעי וחומרי כו', והשגת הנשמה המלובשת בגוף הוא ע"י השכל הטבעי, והיא המבינה ומשגת את האלקות מתוך הענינים הטבעים המושגים בשכל הטבעי, והיא מביאה גם את השכל הטבעי לידי השגה זו כו' וכמ"ש במ"א (וכמשי"ת). אבל ההשגה במה שלמעלה מהתלבשות בחומריות אין זה כלל בהשגת שכל הטבעי וגם לא בהארת הנשמה המלובשת ונתפסת בגוף, רק בהשכל העצמי דנה"א בבחי' הפשטה מהטבעית כו' (וכן בנשמות שאינן נתפסים בגשם והן הנק' עובדי ה' בנשמתן כו'), וכאשר ההשגה וההתבוננות היא בבחי' ההארה העצמיות ואיך שזהו רק הארה לבד ובאין ערוך כלל, נעשה עי"ז בבחי' ביטל במציאות ממש כו', והוא בחי' כלה בבחי' כליון וביטל במציאות כו'.

ויובן יותר ענין ב' בחי' כלה (וכן הוא המשמעות בד"ה בכ"ה בכסלו הנ"ל), דבחי' כלה עילאה הוא ע"י ההתבוננות בעצמות א"ס ברוממות עצמותו שאינו בערך ובגדר העולמות וההשתל' כלל וכל ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד הוא בבחי' הארה בלבד כו', והארה זו אינו מעצמותו ית' כ"א מבחי' האור והגילוי מעצמותו ית', וכמ"ש באורך נראה אור דכל מה שנראה אור בגילוי בעולמות אפי' במדרי' היותר עליונות כו', והוא בחי' הקו"ח הנמשך מאוא"ס ב"ה וראשית ההתגלות הוא בפרצוף דא"ק וממנו נמשך ונתגלה בכל העולמות כו', כ"ז הוא באורך לבד כו', אבל עצמות א"ס מובדל ומרומם לגמרי בבחי' רוממות עצמי גם מבחי' האור והגילוי מעצמותו ית' כו', ולכן אני ה' לא שניתי דכללות האורות והגילוים אינם עושים שינוי כלל וכלל כו' ולית מח' תפיסא בי' כלל אפי' מחה"ק דחכ' דא"ק כו', ובהתבוננות זאת בבחי' עצמות א"ס נעשה בבחי' כליון ובבחי' ביטל בעצמותו לגמרי כו'. וכלה תתאה הוא בהתבוננות בבחי' האורות והגילוים איך שכ"ז הוא באין ערוך לגבי עצמות, שעי"ז הוא הכליון והתשוקה

להיכלל בעצמות אוא"ס כו'. וזהו"ע ב' העליות דעלי' ראשונה הוא בד"כ עליית בחי' ממכ"ע שזהו בד"כ האור דסדר השתל' שעולה בעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתל' כו', ועלי' הב' היא בעצמות שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע כו'. ועי"ז הוא ב' ירידות והמשכות שהן ב' בחי' חתן כנודע, דהמשכה הא' הוא בחי' אנת הוא חכים היינו שמבחי' עצמות אוא"ס יומשך להיות בבחי' חכים והיינו בחי' חכ' דא"ק וחכ' שבכתר בכלל כו', והמשכה הב' היא מלמעלה מאצי' באצי' והיינו בבחי' מוחין דז"א ולהיות ההמשכה גם בבי"ע כו' וכמ"ש בלק"ת בד"ה שה"ש הא'.

אך צ"ל שהרי נת"ל בענין ואתה כו' עמדת להם דענין העמידה הוא שהאור כמו שהוא נמשך למעלה כן תהי' ההמשכה גם למטה כו', ובענין דב' בחי' חתן ידוע שהן ב' מיני המשכות והיינו שאין הגילוי באבי"ע כמו בלמעלה מאצי' (וכן גם מאצי' לבי"ע כו'), שזה"ע ב' בחי' חתן ב' ירידות (דחתן הוא ל' חות דרגא כנודע), דהמשכה הב' היא ירידה לגבי המשכה הא' כו'. אמנם באמת מצינו דלפעמים כתי' קול מצהלות חתנים ל' רבים ב' בחי' חות דרגא ופעמים כתי' והוא כחתן יוצא מחופתו ל' יחיד. ובמ"א מבואר שזהו ההפרש בין זמן שהי' בהמ"ק לזמן הגלות, דזמן שבהמ"ק קיים נא' כחתן ל' יחיד והיינו שהשפע הנמשך מעצמות המאציל אל ראשית הנאצלים הנה בחי' זו הי' נמשך ג"כ למטה במקור דבי"ע, אשר זה הי' השראת השכינה בהיכל קדה"ק כו', ובזה"ג צ"ל ב' המשכות והיינו מעצמות המאציל לראשית הנאצלים, ומראשית הנאצלים להיות