א'רפט

כל עיקר חיותו, ובלעדו זאת אין לו חיות (כעלוקה שמושכת את הדם כו'), ומה שעולה ומסטין זהו כמו איש רע בטבעו ששונא לחבירו מפני שעשה דבר רע, ולפי שכל מגמתו רק להרע לו ע"כ מוצא בו כל חוב לקטרג עליו כדי לעונשו, וע"כ יורד ומקטרג להוציא את הרע בפועל כו'. והדק מרע זה הוא אשר שכלו ולבו נוטה לחוב כו' הוא גבו' ודינים קשים עליונים יותר, ומסתעף מזה ענין נתן עיניו במקדש והחריבו לפי שיצר לו מהטוב של ישראל כו', וזהו שיורד ומשתלשל גבו' הקשות מעליון לתחתון מפנימיות לחיצוניות ברבבות מדרי' עד שבא העונש בפו"מ, וכולם מבחי' הי"א דכתר דקלי' שנק' רישא דעשו כו'.

ומעתה צ"ל איך יש שייכות לרישא דעשו לגבו' דקדושה דיצחק. והנה יש להקדים לזה ענין גבורות ממותקות שהן היפך מגבו' קשות כו' ונק' גבו' שבחסד כו', בהיות שאנו רואין באיש הטוב בטבעו בהיפך ממש שכל חיותו העצמי הוא רק להיטיב ולא להרע כלל, ואמנם אם הוא איש קר בטבעו יכלה כח טובו וחסדו מיד (בל"א אקאלטער מענש קאלטע בלוט), וכל שהוא איש החסד בתגבורת גדולה זהו מצד שהוא איש חם ברתיחת הדמים בכל עניניו (בל"א ביי איין הייסער מענש זודיקע בלוט), הנה אז גם בעונג שלו בשפע חסדו וטובו בא ברשפי אש החמימות ביותר, ע"כ יאיר אור חסדו בתגבורת גדולה בלי הפסק כלל ולא יכלה כחו לעולם ולא ינוח וישקוט עד שיעשה את הטוב בפועל ויעמוד לכל מנגד השפע כו', כי יש בזה חיות רב ועצום כחו מאד עד שכל עיקר קיום החסד וסיבת עמדתו ותקפו אינו רק מצד הגבורות רשפי אש התשוקה שבו ונק' גבו' שבחסד כו'. וכמו שאנו רואין גם באור האהבה שבלב (שזהו בחי' האור והפנימיות של החסד כו'), אם היא בקרירות כמים שנמשך כו' תכלה אורה במעט זמן כי יתקרר הלב

במעט מעט עד שיבוטל לגמרי כו' (ומש"א זכור אב נמשך אחריך כמים שזהו אהבה דאברהם אוהבי, היינו בחי' אהבה בתענוגים שהיא אהבה פנימית שאין לה הפסק כלל כו' כנודע), אבל כאשר כלולה מרשפי אש התלהבות האהבה הנק' בזהר שלהובא דרחימותא כמ"ש רשפי' רשפי אש כו', יש בזה חיות רב וכח עצום בלי יופסק אור האהבה לעולם, וכמ"ש כי עזה כמות אהבה כו' ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כו'. וכמו"כ הוא בבחי' החסד העיקר הוא בחי' הגבורות שבה כו', וזהו שכל עיקר השפע בא מבחי' הגבורה דוקא וכמו שולחן בצפון והרוצה להעשיר יצפין כו', אע"פ שזן את העולם בחסד וכן עולם חסד יבנה כו', אבל הוא בבחי' גבורה שבחסד כו', וכמו שאנו או' אתה גבור כו' ע"כ מכלכל חיים בחסד כו', לפי שכל עיקר הגבו' הוא בתגבורת החסד כמ"ש כי גבר עלינו חסדו כו', וזה הנק' גבורות ממותקות כו'.

וזהו ג"כ ענין המקלות דיעקב דכתי' ויקח לו מקל לבנה לח לוז וארמון ויפצל בהם כו' שהן לובן ואודם חו"ג כו', להיות שיש עוד מעלה בגבו' שבחסד שזה מעורר האהבה והתשוקה בהמקבל וכמו שמאלו תחת לראשי בחי' שמאל דוקא כו', וכמו דברים היוצאים מן הלב נכנסין אל הלב דדוקא כאשר יוצאים מן הלב ברשפי אש הגבו' ה"ז מעורר את לב השומע כו', ויובן כמו"כ בכנס"י שמה שמתעורר רוח תשובה בתשוקה שבלב לה' אחד לפרקים ועתים ידועים, זהו כאשר יערה עלינו רוח ממרום ברוח המעורר אהבה ותשוקה בלב המקבל, וכמו שא' בכל חצות לילה שאג ישאג והיינו רוח האהבה עליונה דמשפיע מבחי' הגבו' שבחסד עליון כו', ומזה יבוא