א'רפה

והחכ' מאין תמצא בחי' אין דכתר כו' והוא בחי' ח"ס חכ' שבכתר כו' (ומ"מ התהוות חכ' דאצי' מבחי' ח"ס הוא כמו יש מאין כו' וכמשנת"ל, שזהו ע"ד מבין דבר מתוך דבר כו'), עד גם בחי' הכתר שהוא בחי' ע"י וא"א (שנק' רצון ותענוג שלמעלה מהשכל וחכ' כנודע), גם הם היו בבחי' העלם בעצמות המאציל שלמעלה מבחי' כתר דאצי' כו', עד בחי' א"ק שכולל כללות ההשתל' שאחר הצמצום, וכמו"כ באוא"ס שלפני הצמצום הנה בחי' היותר אחרונה שבאוא"ס, כמ"ש בע"ח כאלו נא' מל' דמל' דא"ס כו', הי' כלול בעצמות אוא"ס ובא לידי גילוי בעצמותו כשבא במחשבתו ורצונו הפשוט כו'. וממילא מובן שיכול להיות עלי' והתכללות בבחי' העלאת מ"ן מתחתון לעליון עד רום המעלות במדרי' היותר עליונה שהיא שם בבחי' התכללות בתכלית ההעלם עכ"פ כו'.

אך כ"ז הוא בבחי' הגילוי דאוא"ס גם באוא"ס שלפני הצמצום כו', אבל בחי' העלם האור שאינו בגדר גילוי כלל ואינו בגדר מקור כלל אינו שייך לומר שנמצא כלול שם גם בהעלם ביותר כו'. והענין הוא כמ"ש במ"א דכל שהוא בבחי' גילוי אור הגם שהגילוי הוא רק לעצמו, יבוא לידי גילוי לזולתו ג"כ כו', והיינו דמאחר שהוא בבחי' גילוי בעצם יש לו שייכות אל הגילוי להזולת (דבכללות הוא רק בחי' ההעלם של הגילוי כו'), וממילא שייך לומר שהגילוי אל הזולת נמצא כלול בו בהעלם, וההמשכה היא רק גילוי מההעלם לא דבר חדש כו'. דכמו"כ הוא לפני הצמצום בבחי' עצם האור דהיינו בחי' אוא"ס שקודם עלות הרצון מאחר שהוא בחי' גילוי לעצמו כבי' יש לו שייכות אל בחי' התפשטות האור שבעצמותו כו', ולכן גם בעצם האור יש בחי' ספי' רק שהן ספי' עד אין קץ כו' (ועמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה דבחי' עצם האור והתפשטות האור זה"ע בחי' אחד וקדמון כו'). אבל בחי' העלם האור שלמעלה מגדר גילוי לגמרי הרי מצד מדרי' זו יכול להיות שלא יהי' בחי' גילוי כלל לא לעצמו ולא לזולתו כו'

(וכמ"ש מזה באורך בד"ה שמח תשמח, רנ"ז), ממילא בבחי' זו אינו שייך התכללות כו', וממילא ה"ז למעלה מהעלאת מ"ן וההמשכה משם הוא בחי' אור חדש כו'.

וכמו"כ יובן בענין המצות שהן בבחי' האותיות דהוי' שבעצמות, ועיקרם הוא באותיות י"ה, דהיינו בחי' רצון עצמי שלמעלה מהרצון שבעולמות שזהו בחי' התפשטות האור דאוא"ס בחי' עלות הרצון כו', והמצות הן בחי' עצם האור כמו שהוא לעצמו כו', ומ"מ הוא בחי' הגילוי דאוא"ס כו', ולכן שייך שם העלאת מ"ן דמצות כו', וההמשכה אין זה בחי' עצמות האור (והיינו דגם בבחי' הגילוי דאוא"ס אין זה המשכת עצמות האור כ"א בחי' חיצוניות כו'). והענין הוא דהנה נת"ל שהמצות הן בחי' האותיות וכלים דש' הוי' ותורה היא בחי' האור כו', והנה ידוע דתורה ומצות כמו שהן בבחי' הכתר המצות הן בגולגלתא שזהו בחי' חיצוניות הכתר, ותורה היא בח"ס בחי' פנימיות הכתר כו' וכמ"ש בלק"ת בהבי' דאני ה' אלקיכם, ומשו"ז בהשתל' המצות הן בבחי' אברים חיצונים כו', ותורה היא בבחי' אברים פנימיים כו' וכמ"ש בלק"ת בהבי' דוידבר אלקים דעשה"ד (וזהו הטעם מה שויתר הקב"ה על ע"ז כו' ולא ויתר על מאסה של תורה מפני שהיא בבחי' אברים פנימיים כו' וכמ"ש באריכות בד"ה ושננתם). וזהו

שהמצות הן בחי' הכלים דשרשן מבחי' מקיף והן בחי' חיצוניות שמקיפים ומלבישים את האור כו', והתורה היא בבחי' פנימיות והיינו בחי' האור כו', דכמו"כ בחי' גולגלתא היא כמו בחי' כלי (והוא עצם הגולגלת כמ"ש במ"א) שבתוכו המוח כו'. וכמו"כ בש' הוי' שבעצמות דבד"כ הוא ש' הוי'