א'רפב

דוקא, להיות דנשמות הן ג"כ בבחי' הכלים כמשנת"ל, וע"י העבודה שלהם בהתגלות עצם הנשמה כו', שזהו דעצם הנשמה שהיא בבחי' העלם ה"ה באה בהתגלות בבחי' תוקף האור והגילוי ביותר כו', עי"ז למעלה ג"כ בחי' ההעלם נעשה בבחי' גילוי כו', וע"כ ע"י קיום המצות לאחר העבודה במס"נ דוקא נמשך בחי' ההעלם בגילוי כו' (וי"ל דכמו"כ במס"נ על עצם התומ"צ נעשה ג"כ ההעלם גילוי כו', וכמו במלחמת יון שרצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך דוקא, וכשגברו מל' בית חשמונאי בכח מס"נ שלהם ונצחום כו' המשיכו מבחי' העצמות דא"ס, עד שהגילוי הוא ג"כ ברה"ר טורא דפרודא כו' כידוע ומבואר במ"א). ולכן ע"י מצות בלבד אינו נמשך בחי' העצמות רק האור שע"פ סדר השתל' לפי שזהו רק מה שהכלי ממשיך אור כו', והיינו גם אם עשיית המצות הוא הקדמת אהוי"ר שע"פ טו"ד דקיום המצות הן אז כדבעי למהוי, וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב כו', מ"מ אינו ממשיכים כ"א בחי' חיצוניות האור כו', מפני שזהו רק מה שהכלי מגיע בהאור וממשיך אור רק מה שבערך הכלי כו'. וזהו דע"י קיום

המצות במעשה לבד מקבל השכר רק בגעה"ת, וע"י כוונת המצות שהו"ע האהוי"ר כו' וגם ע"י הכוונה וסוד המצוה כו' מקבל שכרו בגעה"ע. אבל כ"ז הוא בחיצוניות האור כו' (ובודאי שג"ז הוא בבחי' תוס' אור לגבי ג"ע בעצם, אך בכללות הוא בהאור דסדר השתל' שנמשך בזה גילוי אור עליון יותר כו'), ורק ע"י הקדמת אה"ר דבכל מאדך שזהו מה שההעלם שבנפש בא לידי התגלות כו', עי"ז דוקא נעשה הכלי עצמה בבחי' אור וגילוי והיינו שמתגלה שרש ומקור הכלי כו' (וכן כללות ענין יחוד פנימי דאו"א הוא באמת ג"כ מעלת הכלים על האור כו', שהרי זהו כמו בחי' זיווג גופני, וכמ"ש בפרד"ס ובכתהאריז"ל ההפרש בין יחוד לזיווג כו', וכידוע בענין זיווג נשיקין וזיווג גופני שזה ב' היחודי' דאו"א כו', והיחוד פנימי הוא לצורך הולדת נשמות דוקא כמ"ש בע"ח, וע"כ הוא דוקא ע"י העבודה במס"נ כו').

ועוד שהרי נת"ל דשרש הנשמות למעלה משרש התומ"צ, וראי' מוכחת לזה מן התשובה שזהו רק מצד הרצון והתענוג בנשמות מצ"ע דרק באבותיך חשק ה' כו', וע"כ י"ל שזהו תענוג עצמי ממש למעלה מבחי' תענוג העצמי ורצון העצמי דתומ"צ כו', דהמשכת אור חדש ממש זהו דוקא ע"י העבודה דנשמות דוקא כו', ועם היות דההמשכה היא ע"י המצות כו', מ"מ בכדי לעורר ולהמשיך מבחי' עצמות א"ס בחי' אור חדש ממש זהו דוקא ע"י עבודת הנשמות ובעצם נשמתם כו'. והענין הוא דהנה נת"ל דמצות הן באותיות דהוי' (וכבר נת"ל דאותיות הוי' הן בחי' כלים, וי"ל דתורה הוא בחי' האור דש' הוי' והמצות הן בחי' הכלים כו'), וידוע דש' הוי' הוא באצי', דכמו"כ באוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' אצי' דכללות והיינו בחי' שמו כו', וכמשנת"ל (ד"ה בהעלותך הג') בענין הי' הוא ושמו, דהוא היינו בחי' העלם האור שאינו בבחי' גילוי גם לעצמו כו' (והוא בבחי' המשכה מן העצמות רק שאינו בבחי' גילוי כלל כו' וכמ"ש במ"א), ושמו הוא בחי' ש' הוי' שהוא בבחי' גילוי אור כו', וכמ"ש במ"א (ונז' ג"כ

לעיל) בענין אתה הוא הוי' לבדך דאתה היינו בחי' עצמות שאינו שייך בו ית' ענין העלם וגילוי כו', והוא היינו בחי' אור א"ס דשייך בו העלם וגילוי כו', אך בחי' הוא אינו ההעלם של הגילוי אלא הוא בחי' ההעלם בעצם כו' והיינו בחי' עצם האור שאינו בבחי' גילוי כלל כו', וכמו עד"מ