א'רעז

כן הוא גם עכשיו, רק עכשיו שהכלי היא בבחי' העלם והאור הוא בחי' גילוי ע"כ עכשיו הוא מעלת האור על הכלי והכלי מקבל מן האור כו', ולעתיד כאשר יתגלה בחי' הכלי והיינו שיתגלה שרש ומקור הכלי כו' יהי' מעלת הכלי על האור כו'. וזהו שכר מצוה מצוה דשכר המצוה האמיתית הוא עצם המצוה בחי' י"ה שבמצוה וזה יהי' לעתיד כו', אשר לעתיד לא יקרא בשם מצוה כ"א בשם הוי' (וי"ל דז"ש ושם העיר מיום ה' שמה וידוע דעיר בחי' מל' והן המצות שנק' מצות המלך כו', ולעתיד תקרא בש' הוי' כו', ובשה"פ אי' שהו"ע שילוב אד' בהוי' שהגילוי הוא בחי' ש' הוי' כו'). ועוד זאת דלעתיד יהי' ש' הוי' בשם יהי' ב"פ י"ה שהו"ה יהי' ג"כ י"ה וכמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו', דהיינו בו"ה יהי' הגילוי ג"כ כמו בי"ה כו', ולא כמו עכשיו שו"ה שבמצות הוא בחי' חיצוניות ובחי' הגילוי ולעתיד יהי' ו"ה ג"כ בבחי' פנימיות כו'. ונמצא שיהי' העילוי דלעתיד בב' דברים דבחי' י"ה יהי' בגילוי כמו שהוא בשרשו העצמי בבחי' העלם העצמי כו', ובחי' ו"ה יהי' ג"כ בבחי' אור פנימי ועצמי כו'

(וי"ל בד"א דכמו בחי' פנימיות עתיק ופנימיות אבא כמו"כ יהי' פנימיות או"א ופנימיות זו"נ כו'), והא בהא תליא דמה שעכשיו יש חילוק בין י"ה לו"ה הוא מפני שי"ה הוא בבחי' העלם, ומה שמאיר בגילוי הוא בחי' ו"ה כו', אבל כאשר הפנימיות יתגלה יהי' גילוי הפנימיות גם בבחי' ו"ה ויהי' ו"ה כמו בחי' י"ה כו' (ועמשנת"ל ד"ה פדה בשלום) (ולכאורה י"ל דמ"מ יהי' י"ה גבוה במעלה מו"ה, וכמו פנימיות אבא שהוא כמו פנימיות עתיק ומ"מ בחי' פנימיות עתיק למעלה ממנו כו' וכמשנת"ל ד"ה ש"ה ממעמקים, ואפשר י"ל כן בכללות בחי' זו"נ, אבל בחי' המל' תהי' בבחי' התגלות העלם העצמי ממש כו', וזהו עיקר הענין שהכלי תהי' בגילוי מפני שיתגלה בה שרשה העצמי כו').

וזהו שאמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא פי' בהאי עלמא קאי גם על ג"ע, ואו' דשכר מצוה דעוה"ב ליכא בהאי עלמא כו' דכל המשכות דמצות עכשיו גם בגעה"ע הוא כמו שאותיות י"ה הן בחילוף א"ת ב"ש שאין זה עצם המצוה כו', ואמיתת השכר וההמשכה דעצם המצוה יהי' לעתיד כו' כנ"ל, אבל הברכה של המצוה בגשמיות מבחי' י"ה שבמצוה שבחילוף אתוון וכ"ש מבחי' ו"ה שבמצוה כו', נמשך גם עתה לכל העולמות בכלל מרוכ"ד שבג"ע דברי' עד סוף מדרי' דעשי', גם בהע"ש בכל משפחות האדמה ובכל שפע דצ"ח דנוגה דעשי' כו'. שהרי ידוע ונת"ל דבחי' יחוד חיצוני דאו"א ובחי' יחוד חיצוני דזו"נ, דבד"כ זהו ההמשכה מבחי' ו"ה שזהו שרש ומקור העולמות כו', ה"ז נמשך תמיד בעולמות להוותם ולחיותם תמיד כו', רק שיכול להיות שתהי' ההשפעה בצמצום ביותר, וע"י קיום המצות שממשיכים בחי' היחוד פנימי דאו"א וזו"נ נמשך עי"ז מבחי' הפנימיות בבחי' החיצוניות דאז בחיצוניות היא בריבוי ההשפעה כו', וכמ"ש במ"א דיחוד הפנימי לגבי החיצוני הוא כמו הנשמה לגבי הגוף, וכערך מהות הגוף בעת

השינה לגבי כשהוא ער שהנשמה מאירה בו ונראה בו אור וחיות כו', משא"כ בעת השינה שאינו נראה בו החיות כ"כ כו' (וכמו בפנים שנראה בו חיות פנימי של הנפש משא"כ באחוריו כו' וכמ"ש במ"א), וכמו"כ בבחי' יחוד חיצוני אינו מאיר האור כ"כ ויכול להיות בבחי' צמצום ביותר, וכמו כד אנת תסתלק כו' כגופא בלא נשמתא כו' דמ"מ נמשך החיות רק שהוא מצומצם ונעלם ביותר כו', והיחוד