א'רסז

אברין דמלכא, וידוע שהאברים המה בחי' הכלים דע"ס דאצי' וכמו חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו' שעז"א איהו וגרמוהי חד כו', ואע"ג דאיהו וגרמוהי שהן הכלים דע"ס חד הן מ"מ ה"ה כלים מגבילים את האור כו', והיינו ע"פ מא' קו המדה שמודד מדידת האורות והכלים וכמו מי מדד כו', וכמו בסדר השתל' שנת"ל שניתן שיעור ומדה מצומצם בכל שפע מעילה לעלול רק מבחי' מל' לבד כו', וכמשנת"ל באורך בענין והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות שהן בחי' הכלים שמגבילים את האור ומעלימים ומסתירים שיהי' בחי' מיעוט האור באופן שיוכל להתקבל כו'. וא"כ מהו היתרון מעלה במצות שנק' רמ"ח איברין דמלכא שהן בחי' כלים דז"א כו', אחר שכבר באו בבחי' מדה ושיעור בקו המדה כו' ואיך נא' שע"י המצות דוקא יתוסף האור במקורא דכולא עד שיתוסף אור רב ועצמי באו"כ דאצי' עד מל' דאצי' ובג"ע דבריאה כו'. ומשנת"ל דזהו מצד העבודה בעצם הנשמה בהאהבה דבכל מאדך ובבחי' אה"ר בתענוגים כו', ה"ז יפלא יותר שהרי הנשמות הן רק הארה קטנה מבחי' הכלים כו' כמשנת"ל בנשמות שנק' אחים

ורעים כו', וכ"ש בנשמות דבי"ע שהן בבחי' יש מאין כו'. ונת' שזהו מצד שרש הנשמות כמו שעלו במח' כו', ומ"מ מבו' במ"א דבכל מקום שנדבר שרש הנשמות הכל הוא בבחי' הכלים כו' (וזהו הירידה שלצורך עלי' שמתעלים מגרמוהי לחיוהי וכמשנת"ל בכ"מ) (ועמשנת"ל ד"ה ויקהל משה). וגם הרי נת' דמ"מ הוא ע"י שמחה של מצוה דוקא וה"ה בחי' הכלים כו'.

אך הנה באמת יש יתרון מעלה בבחי' הכלים על האורות דשרש הכלים קדום לשרש האורות, ומשו"ז יש להם יתרון גם בהשתל' דבנין החומר קדום לבנין הצורה וגילוי האור הוא ע"י הכלי דוקא ולפי אופן הכלי דוקא כו' וכמשנת"ל (ד"ה על ג' דברים). והענין הוא כי שרש ומקור שיתהוו בחי' כלים בנאצלים הוא בחי' עצמות ומהות א"ס ב"ה, ושרש ומקור האורות הנאצלים הוא מבחי' א"ס בלבד. והנה ידוע דתואר א"ס שייך בבחי' האור לא בבחי' העצמות כו', דתואר א"ס שייך לומר בדבר ששייך בו ראש וסוף בזה שייך לומר שאין לו סוף, והיינו בדבר שיש לו תחלה וממילא יש לו גם תכלה (מצד עצמו), וכידוע הכלל דכל שיש לו תחלה יש לו תכלה היינו דשייך בו תכלה וסוף כו', ובזה שייך לומר שאין לו סוף, וכמ"ש בפלח הרמון דכל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון כו', ולכן הגם שיש לו תחלה ושייך בו ראש ומ"מ אין לו סוף כו', אבל בעצמות דאין לו תחלה ואין לו תכלה דאינו שייך בו ענין ראש וסוף כלל, אינו שייך לומר בו א"ס כו'. אמנם מה שהאור נק' א"ס אין הכוונה דרק אין סוף להתפשטותו

כ"א שבכללות הוא בבחי' א"ס, והיינו שגם בהתחלתו שיש לו תחלה אינו בבחי' ראש וכל מה שנמשך ומתפשט אינו בבחי' סוף כו' (וזהו שכ' בע"ח ולא הי' בו ראש וסוף ר"ל שהגם ששייך בו ראש וסוף מ"מ לא הי' בו ראש וסוף מפני שהוא בבחי' אין סוף כו'). וזהו ההפרש בין אצי' הפרטיות לאצי' דכללות (שהוא בחי' אוא"ס שלפני הצמצום כמ"ש בהבי' דמוצאיהם כו'), דבאצי' הוא רק שא"ס להתפשטותו, והיינו שהאור הוא בבחי' מדה וגבול שהוא בבחי' אור החכ' כו' רק שא"ס להתפשטות החכ' וכן בבינה כו', אבל האוא"ס שלפני הצמצום הוא בבחי' א"ס ממש שאינו בגדר הספי' כלל ולא יש בו ראש וסוף מעלה ומטה כו'. וגם לפמשנת"ל בהביאור