א'רסה

התגלות בעצמותו כבי' ושיהי' הגילוי, כי שמחה גורם גילוי בב' אופני הגילוים שנת"ל, אך זהו דוקא כשהיא שמחה של מצוה, כי שמחה בלא מצוה היא בחי' העלאה לבד ואין בזה השמחה העליונה כ"כ כו', ואם נשאר בבחי' רצוא בלבד וכמו בן עזאי הציץ כו' ה"ז היפך הכוונה כו', כ"א דוקא בשמחה של מצוה בזה דוקא היא השמחה העליונה ויהי' הגילוי כו'. וגם המצוה היא כלי אל הגילוי וכמו רחבה מצותך מאד דהמצוה בבחי' מעשה דוקא היא כלי רחבה לקבל בחי' מאד העליון כו', והרצוא דתשובה אמיתית דבע"ת ודאי מעורר בחי' התגלות השמחה דעצמות א"ס כו', ומ"מ ההמשכה היא ע"י התומ"צ שאחר התשובה כו').

ועוד זאת דאמיתית ענין השמחה ש"מ הוא ע"י ההקדמה תחלה בבחי' אה"ר בתענוגים כו', וכמ"ש במ"א בענין אברהם אוהבי בבחי' אהבה העליונה בבחי' דביקות האמיתי מזה דוקא היא השמחה האמתית בקיום המצות כו', וכמו שמצינו ברב ברונא שלא פסק חוכא מפומא כולא יומא משום שסמך גאולה לתפלה כו', וכמו רבה דהוה קא בדיח טובא ואמר תפילין קא מנחנא כו', וכן ר' זירא בברכות רפ"ה, דענין השחוק הוא מריבוי התענוג בנפשו במה שסמך גאולה לתפלה או במצות תפילין (וברש"י שם פי' באו"א), עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר כו', וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל כו', והוא רק פתיחת הלב ביותר כו', וכמו"כ בחי' פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר כו', והו"ע שמחה של מצוה שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש כו', וזה דוקא ע"י הקדמת אה"ר בחי' אהבה העליונה להתענג על ה'

כו'. והענין הוא כמ"ש בד"ה תחת אשר לא עבדת בשמחה דלכאורה אינו מובן איך אומרים כן לכללות והלא זהו מדרי' הצדיקים וכמ"ש שמחו צדיקים בה'. אך באמת הן ב' מדרי' דמ"ש שמחו צדיקים בה' הוא השמחה בה' מצד ה' עצמו כו', והיינו לא מצד הגילוי בנפשו כ"א השמחה והעונג מצד אלקות עצמו כו', וכן בתומ"צ הוא השמחה בעצם התורה והמצות כו', וזה רק מדרי' הצדיקים לבד כו'. ומ"ש תחת כו' עבדת בשמחה היא השמחה בהעבודה, וזה יכול להיות בכל אדם כו' (ומ"מ גם המדרי' הא' היא בכלל מ"ש עבדת בשמחה כי שמחה ועונג כזה הוא בעבודה שבבחי' עבודת עבד כו' וכמשנת"ל ד"ה ואתחנן הא').

והענין הוא דהנה יש ב' בחי' אהבה, יש אהבה שחפץ ומשתוקק לדבקה בו ית' והוא ע"י ההתבוננות באור והחיות האלקי המתלבש בעולמות כו', ואיך שכ"ז הוא רק הארה לבד וכמו ברוך שאמר והי' העולם שבאמירה א' נבראו כל העולמות כו' וברוך שם כבוד מלכותו לע"ו שכ"ז הוא רק הארה לבד שבאין ערוך כלל לגבי עצמות כו', ועי"ז חפץ ומשתוקק מאד להדבק באוא"ס ב"ה וכמ"ש כלתה נפשי לחצרות ה' כו' (ועמ"ש בד"ה בכ"ה בכסלו ובד"ה שה"ש), רק שא"א לדבקה בו ית' דהרי לית מחתב"כ כ"א ע"י התורה והמצות כו', וע"כ הוא חפץ מאד בתו"מ ויהי' לו שמחה גדולה בעסק התורה והמצות, וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב ש' ה' וחפץ לדבקה בו כו' כי בזה ירווה צמאונו מה שחפץ ומשתוקק לדבקה כו' (ומזה יהי' אח"כ עוד בבחי' רצוא וצמאון כו' וכמשנת"ל ברעבון של מאכל כו'). ואהבה זו ושמחה