א'רסא

אך צ"ל הקושיא שנת"ל איך יהי' אור וגילוי גדול כזה דבחי' תענוג העצמי בג"ע שבעולם הברי' שזהו לא ע"פ סדר ההשתל' כלל כו', דהנה בסדר ההשתל' ע"פ מאמר קו המדה הרי גם בחי' אור הנשמה דבי"ע הוא רק מבחי' הכלים דאצי' כו', והיינו דאור האצי' אינו מאיר בברי' כלל רק בחי' הכלים דאצי' כו' (וג"ז הכלים כמו שהן בברי' אינם כלל כמו שהן באצילות כו' וכמשנת"ל ד"ה ויהי ביום השמיני), ובג"ע שזהו במדרי' עליונה שבברי' (בחי' היכל קדק"ד כו' כמשנת"ל) מאיר בחי' בינה דאצי' כו', וי"ל שזהו ג"כ בחי' הכלים דבינה, וכמשנת"ל בשם הע"ח דמה שנה"י דאימא נעשים מוחין לזו"נ זהו רק בחי' הכלים לבד דנה"י דאי' כו', וכ"ש בחי' בינה שבג"ע הוא רק בחי' הכלים שזה נעשה אור בג"ע כו', ובפרטיות הרי מה שמאיר בג"ע הוא בחי' בינה דמל' כמשנת"ל או בחי' בינה דז"א כו', וגם מה שמאיר מהאור דאצי' הוא רק מבחי' בינה דאצי', אבל אמיתית האור דאצי' שמבחי' החכ' דאבא עילאה מקננא באצי' כו' אינו מאיר כלל בעולם הברי' כו' (ועמשנת"ל ד"ה אדם כי יהי' וד"ה זה

יתנו), כי א"א להיות גילוי אור האצי' בברי' כו', וכ"ש שיהי' גילוי בחי' תענוג העצמי בג"ע דבריאה כו'. וביותר יפלא שהרי הגילוי הזה הוא בבחי' או"פ כו', וידוע דבחי' או"מ יכול להיות בכל העולמות בשוה כו' (וג"ז הוא אינו בבחי' גילוי ממש כו', ומ"מ יכול להיות גם בגילוי ע"י המצות, אך הוא בבחי' מקיף לבד כו'), אבל בחי' או"פ איך אפשר שיהי' בבחי' גילוי בברי' כו' (ועמשנת"ל בד"ה השמים כסאי).

אך הענין הוא דהנה המשכה זו היא ע"י שמחה של מצוה כו', שהרי ידוע שעבודת המצות צ"ל בשמחה דוקא וכמ"ש תחת אשר לא עבדת ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב כו', ואמרז"ל אין עומדין להתפלל לא מתוך העצלות ולא מתוך העצבות כו' אלא מתוך שמחה ש"מ ואר"י א"ר וכן לדבר הלכה כו' שצ"ל הכל בשמחה דוקא, וע"י השמחה עי"ז הוא ההמשכה מבחי' עצמות א"ס גם בעולמות בי"ע כו'. והענין הוא דהנה אנו רואין במהות השמחה באדם למטה שעושה בנפשו גילוי הצפון ונעלם שבתוך תוך לבבו אשר לא הי' מגלה בשום אופן כלל להיותו בבחי' פנימיות והסתר גדול בפנימיות עצמות נפשו, אך ע"י השמחה שישמח ויטיב לבו באיזה דבר מה שהוא מגיע בפנימיות מהותו אז לא יעצור רוח ויגלה כל עצמותו כו', ואם חכם הוא יגלה כל עומק פנימיות חכמתו בריבוי תוס' אור גדול לתלמידיו בשפע יתירה שלא הי' מגלה כלל זולת השמחה רק במדה הקצובה לבד כו', וידוע דטבע דגדלות המוחין הוא לעצור ולעכב בעצמו לא להשפיע לזולתו וכ"ש בריבוי ההשפעה כו', דהשפעה הוא מצד הקטנות כו' וכמ"ש במ"א, ובעת השמחה

ישפיע בריבוי ביותר כו', וגם בו בעצמו מתרבה ומתגבר בתוס' אור בעצם כח חכמתו שבא כל מה שבהעלם הגנוז בכח חכמתו לידי גילוי גם ביתר מכפי הרגילות שלו בלמודו לעצמו כו', ומשו"ז ג"כ לא יוכל לעצור ולעכב בעצמו וישפיע לזולתו כו'. וכללות הענין הוא כי טבע השמחה היא לפרוץ גדר, דהיינו כל הגדרה והגבלה שבנפש טבע השמחה הוא לפרוץ ההגדרה כו', והיינו הגדרת הכחות שכל כח הוא מוגדר ומוגבל בהגילוי שלו כמה יתגלה ויתפשט כו', והשמחה פורץ הגבלת הכחות שיהי' הגילוי וההתפשטות ביותר כו', וגם פורץ ההגדרה הטבעית ג"כ, והיינו גם מה שמוטבע בהאדם בטבע בתולדתו משתנה ע"י השמחה כו', וכמו בריבוי ההתגלות וההשפעה בעת השמחה שיגלה