א'רנט

וכמ"ש בסש"ב ספ"מ. וזהו נפש שבעה שהיא בעצם לא ע"י אכילה, והיינו לא בדרך אכילה שהו"ע הבירורים, ואינו מאיר עדיין עצם האור ששייך בו רעבון כו' (והיינו מצד ב' ענינים הוא הרעבון הא' מפני שהוא בדרך אכילה וכמו המורגל באכילה מתאוה לאכול, וכל מה שמורגל יותר יותר מתאוה כו' כנ"ל, וי"ל בזה מפני שהוא בבחי' מקבל ואינו מתאחד ממש להיות כדבר אחד כו', כי הוא אינו במדרי' זו בבחי' העצמי כו', והב' מפני שגם ע"י הבירור אינו מאיר עדיין עצם האור כ"א בבחי' התלבשות, רק שהוא בבחי' גילוי יותר מכמו שהי' מקודם כו', וזו היא סיבת הרעבון שמתאוה עוד אל הגילוי כו'). אבל כאשר מאיר עצם האור בגילוי ממש בלי שום התלבשות כלל כו', ובא בבחי' מתנה לא בדרך אכילה בבחי' עבודה ויגיעה, ה"ה בבחי' נפש שבעה בעצם שאין בו רעבון כלל (כי אינו בבחי' מקבל כ"א שנעשה דבר א' ממש כו' ומאיר בו העצמי כו'), וע"כ אינו שייך בזה רעבון וצמאון כו' (ועמשנת"ל ד"ה וה' אמר המכסה אני הב' בענין עיני אדם לא תשבענה עכשיו משא"כ לעתיד כו' ויובן ע"פ הנ"ל. ומ"ש גבי המן

וירעיבך י"ל מפני שמ"מ לא בא למטה בבחי' גילוי ממש כמו שהוא בעצם, וכמ"ש במ"א בענין שמחנו כימות עניתנו כו' ועמשנת"ל ד"ה ויענך וירעיבך, ומש"ש בענין וירעבך מאכל של רעבון היינו מפני שהוא עונג העצמי הבלתי מורגש משו"ז נק' מאכל של רעבון כו').

וזהו נפש שבעה תבוס נופת וכמ"ש הנחמדים מזהב כו' ומתוקים מדבש ונופת צופים, ומבו' במ"א דזהב הוא בחי' שרביט הזהב דמבו' בתו"א ד"ה ויושט המלך שהוא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה שנמשך להחיות העולמות וכמ"ש את שרביט הזהב וחי' כו', והוא בחי' גילוי הקו הנמשך מאוא"ס שהוא להאיר בעולמות כו', ובע"ס הוא בחי' בינה וכמ"ש במאו"א מע' ז' סי"א זהב בינה ומל' כו', והיינו בחי' האור השייך לעולמות דבינה היא מקור ההשתל' כו' (ומ"מ ארז"ל לא הי' העולם כדאי להשתמש בזהב כו' דהעולם הוא בחי' ז"א כו', ולא נברא אלא בשביל בהמק"ד שהוא כמו הג"ע כו' וכמשנת"ל), ופז הוא בחי' חכמה וכדאי' במד"ר ע"פ ראשו כתם פז זו התורה שנא' ה' קנני ראשית דרכו, וידוע דראשית דרכו הוא בחי' חכ' כו', נמצא זהב ופז הוא בחי' חו"ב, והיינו בחי' יחוד חיצוני דאו"א כו'. וז"ע פ"ז תיבות דברוך שאמר שהו"ע ראשו כתם פז כמ"ש בפע"ח שער הזמירות פ"ד, וברוך שאמר מדבר בהתהוות העולמות כו', וזהו שאמר והי' העולם ר"ת שוה דהיינו כמו שכל העולמות כלולים בא"ק שזהו בחי'

חיצוניות א"ק כמשנת"ל, וזהו הנחמדים מזהב ומפז דתורה היא מבחי' יחוד פנימי דאו"א ע"כ היא למעלה מבחי' זהב ופז כו'. ומתוקים מדבש ונפת צופים דבש ונפת הן בחי' עונג אבל הוא עונג המורגש כו', וידוע דבתענוג עצמי יש ג"כ ב' מדרי' הא' תענוג העצמי הבא במורגש, והב' שהוא בלתי מורגש כלל כו', והן ב' עליות דלעתיד הא' סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שזהו בחי' העונג העצמי הבא במורגש כו', וידוע דשור הבר הו"ע הבירורים וכמ"ש בלק"ת פ' שמיני ד"ה לויתן זה יצרת והביאור, וא"כ י"ל שזהו מה שבא לאחר גמר הבירורים ע"י הבירורים דעכשיו כו', והו"ע ואכלתם אכול תאכלו דבר שכבר נאכל כו' וכמשנת"ל באורך, והב' הוא מה שעוה"ב אין בו אכו"ש כו' יושבים ועטרותיהם בראשיהם בחי' בעטרה שעטרה לו אמו כו', והוא עונג העצמי הבלתי מורגש כלל כו'. וזהו אמיתית בחי' טעמי תורה שיתגלו לעתיד בחי' רזין