א'רנח

ה"ז למעלה מנפש רעבה כו'. דהנה נש"י נק' רעבים וכמו שנק' הצמאה שהן צמאים ליוצרם כו' וכמ"ש רעבים גם צמאים כו', והנה מבו' במ"א שיש ב' מיני רעבון הא' מפני העדר אכילה כמי שלא אכל יום או יומיים ה"ה רעב כו', והב' הוא הרעבון הבא ע"י אכילה דוקא וכל שמאכלו יותר יותר יבוא לידי רעבון, לפי שהמאכל מתברר ונהפך לדם הוא הנפש ומתחזק כח החיות יותר, ע"כ לאחר עיכול המאכל דוקא יותר יתחזק כח המרעיב לנפש שבא רק מחמת חיזוק כחו ביותר, וכמו שנראה בחוש שכל שירגיל האדם לאכול ג' וד' פעמים יותר יש באצטומכא כח הרעבון יותר כו', ובזה יש אופנים שונים בגסות ודקות שמי שרגיל בלחם פשוט לא ירעב רק ללחם, ומי שרגיל במעדנים ירעב למעדנים כו', וכמו רווחא לבסומא שכיחא שיכול לאכול הרבה מיני מעדנים בלי שיעור כו', וכמו גבי אביי במגילה ד"ז ע"ב. וכמו"כ הוא ברוחניות דהתורה נק' מזון וכמ"ש ותורתך בתוך מעי כו', והרעבון של הנשמה הוא שתרעב לטעום טעם אוכל דחכ' אלקית בהשגה אלקית דתורה כו', והוא רק מצד שטעם טוב טעם ודעת אלקי ע"כ יתעורר בהנשמה כח

התאוה והתשוקה לטעם ועונג אלקי וכמו טעמו וראו כו', וזהו שהרעבון הוא מצד האכילה דוקא והוא מצד רוב אכילת לחם דתורה יום ולילה בגירסא בשיניו כו' שהן ל"ב נתי' דחכ' כו', וכמו גרסה נפשי לתאבה כו' ויורד בתוך מיעיו דהיינו שנבלע באברי נפשו כו', וכמו הלחם הגשמי כשאינו אפוי בטוב אינו מתעכל במעיו ואינו נבלע באבריו להיות ממנו דם הנפש, אבל כאשר נאפה בטוב אז הוא מתעכל ונבלע באיבריו ונעשה ממנו דם ומתאווה אח"כ עוד לאכול כו', כמו"כ הוא בלחם דתורה כאשר הוא אפוי בהאהבה דרשפי אש ע"י ההתבוננות בגדולת ה' איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמי' כלא כו', ואז לימוד התורה שאח"כ נבלע באברי נפשו והיו לאחדים ממש וכמ"ש בד"ה כי תבואו ושבתה ובד"ה ואפו, ותרעב נפשו מאד לזה כו'. וידוע שיש בתורה פנימיות וחיצוניות והוא מ"ש כי לא על הלחם לבדו כו' כ"א על כל מוצא פי ה' כו', והוא בחי' הרוחניות דתורה בחי' פנימיות התורה כו', דכאשר טועם טוב טעם דפנימיות התורה יהי' רעבון הנפש ביותר ללמוד ביותר בלי שיעור והגבלה וכמו רווחא לבסומא כו'. וזהו

נפש רעבה כל מר מתוק דנפש רעבה ללחמה של תורה, כל מר מתוק היינו בחי' הבירורים שבתורה שמהפך גם את המר למתוק כו' (וכמו ויורהו ה' עץ הוא בחי' עה"ח דתורה ועי"ז וימתקו המים כו'), וגם הגילוי דתורה גופא בא בדרך בירור כו', שז"ע הל"ט מלאכות הזורע והחורש שישנם ג"כ בתורה כו' וכמשנת"ל (בד"ה ראה הב'), והוא העבודה והיגיעה בעסק התורה כו', ומפני שבא ע"י עבודה ויגיעה (שזהו מצד ההתלבשות כו') וענינה הוא לברר בכח התורה כו' לכן שייך בזה רעבון וצמאון כו'.

אמנם יש בבחי' התורה שהיא למעלה מהבירורים לגמרי שאין ענינה לברר, וכן הגילוי אינו בדרך בירור כו' והוא שאינו בא בבחי' התלבשות כלל וכמו שנת"ל בענין המן כו', והיינו שמאיר עצם האור כמו שהוא ובא שלא ע"י עבודה ויגיעה כ"א בדרך מתנה מלמעלה (והיא המדרי' העליונה בטעמי תורה שיתגלה לעתיד בבחי' עונג הבלתי מורגש כו', ומי שהגיע עתה למדרי' זו הו"ע עולמך תראה בחייך כו', וכמו האבות שהטעימן מעין עוה"ב כו'), והו"ע באתרי' לאו אורחא למיכל היינו שאינו בבחי' אכילה ובבחי' בירור כו', וממילא במדריגה זו אינו שייך רעבון וצמאון כו'